מוצאי שבת עכשיו, השעה 21:00 בערב והבית שקט. זה לא קרה כבר חודשיים. מחר מתחילים הלימודים והשגרה חוזרת לחיינו לחמשת הימים הקרובים- עד ראש השנה. השקט הזה, בתשע בערב היה משהו שמאוד התגעגעתי אליו. השעון הביולוגי שלי מסמן לי בשעה 21 שנגמרה לי הסבלנות לילדים ואני צריכה זמן לעצמי. אחרי תשע אני הופכת לאמאפלצת שזורקת הערות לכל כיוון שרובן מורכבות מהמילים  ״די כבר…״ למרות שעות השינה המאוחרות, הקיץ היה מאוד מוצלח. לקום בנחת בלי להכין סנדביצ׳ים, לארגן תיקים ולעמוד בזמנים. לקום בלי המחשבה מה להכין לילדים לצהריים כשיש לי 10 דקות ו 3 מצרכים במקרר. אבל בעיקר הזמן שיצא לי לבלות עם הבנים- בריכה, ים, קמפינג, חברים ולבסוף – חופשה מושלמת ביוון. היו שנים בהם הרגשתי שאני צריכה ״לשרוד״ את הקיץ, להצליח לעבור אותו בלי נפגעים בגוף ובנפש אבל (...)