אני יודעת שלא פרסמתי מתכון המון…זמן. הידיעה הזו יושבת לי בצד שמאל של המוח ומנקרת כמו ציפור קטנה. ״מה קורה עם מתכוניישן?״, את מזניחה את הקוראים״, ״את חייבת ליצור רצף מתכונים ולא להעלם לשבועות״. מצד אחד, הם עושים לי חור קטנטן במוח ומצד שני שומרים עלי שלא אנמנם. מה שמדהים אותי בתהליך הזה הוא העובדה שניסיתי לייצר מתכונים חדשים לבלוג- באמת…הכנתי טארט טאטן של עגבניות שרי שנזרק כולו לפח, הכנתי סלט אורז אדום אסיאתי שהיה טעים אבל לא מספיק, הכנתי עוגיות שקדים ושוקולד שהילדים ירקו לפח בצעקה- זה ממש מגעיל!! ניסיתי, באמת שניסיתי. כשאני חושבת על כל המתכונים האחרונים שנשארו על רצפת העריכה/תחתית הפח, אני מבינה שמה שמחבר ביניהם הוא העובדה שהם נעשו במיוחד בשביל הבלוג, כי צריך. לא מתוך רצון לשתף אתכם במתכון מהמם שגיליתי כמו במתכונים האחרונים (...)