אני אמא גאה לשלושה בנים אבל לאחרונה אני מרגישה גאווה אמהית כלפי כיכרות לחם היוצאות תחת ידי. נכון, זה נשמע קצת מוזר וקיצוני אבל אם יש מבניכם אנשים שמתמסרים לאפיית לחם אשמח אם תגבו אותי. בשבועיים האחרונים אני אופה לחם. כיכרות שחומות, פריכות מבחוץ ולחות מבפנים. דוגמניות. בדיוק בטעם שאני אוהבת. עם חומרי גלם מעולים. בלי שמרים. בלי סוכר. אני מאוהבת.   אז איך הכל התחיל? נעמה, חברתי היקרה רכשה לי ליום ההולדת כלי חרס מהמם של הקרמיקאית טל גלבוע ארדון. היא סיפרה שהוא מתאים להכנת לחם ועוד המון מאכלים. יחד עם הכלי קיבלתי גם חוברת מתכונים קטנה ומתכון ללחם פראי. שמעתי רבות על לחם פראי, אך מעולם לא ניסיתי להכין וגם לא היה לי כלי מתאים – בדרך כלל משתמשים במחבת מברזל יצוק עם מכסה. קראתי את המתכון (...)