נשמח לדבר

דניה 052-6006067 / דיאנה 052-5375345
matkonation@gmail.com

הסלון- מטבחו של אייל שני

22 באפריל 2010 Deanna 21 תגובות

הגעתי לארוחת ערב במסעדת "הסלון" בעקבות הזמנת עבודה מעיתון ה"וושינגטון פוסט", כן, כן העבודה הבינלאומית הראשונה שלי! חדורת מוטיבציה ותאבון הגעתי עם עודד, בעלי למקום, בלי לדעת למה אנחנו נכנסים, אבל איך שנפתחה הדלת עלה לנו חיוך גדול על הפנים. לא עוד מסעדה מעונבת, שקטה עם נורה ג'ונס ברקע, אלא מופע בישול של איש אחד בחדר קטן, דחוס ורועש.

פעם הייתי עם עודד במסעדת שף מפורסמת, וכשיצאנו הוא אמר שבעצם אין כמו הסביח של פרישמן. כמובן שהתבאסתי על זה שהוא לא מעריך אוכל יצירתי ואיכותי, וציינתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שהוא בא איתי למסעדה כזו, ושאני צריכה למצוא לעצמי באופן דחוף food buddy בשביל חוויות כאלה. באותו הערב הבנתי שעודד ואייל שני חושבים אותו הדבר – אין כמו סביח או אין כמו אוכל בפיתה אבל שאפשר לקחת עליו מעל 100 שקל!


"הסלון" היא מסעדת יוקרה רק ברמות המחיר, כל השאר מחוספס, חושני, מלוכלך ונוגע באוכל רחוב. כל הערב עבר עלינו בתחושה שחבל שאני מצלמת סטילס, כי צריך תיעוד של וידאו – לשמוע את האנשים שרים בקולי קולות, שוברים צלחות ודופקים על השולחן יחד עם אייל שדופק את הקרפצ'יו.


אני יודעת שהמון אנשים חושבים שאייל שני פלצן אוכל בלתי נלאה, וגם אני לא ממש מתחברת לפילוסופיות הקולינריות שלו, אבל יאמר לזכותו שהוא אוהב אוכל ומכבד חומרי גלם, ומבחינתי זה מתכון להצלחה. באותו ערב ישבנו על הבר וראינו את אייל מבשל ללא הפסקה, חותך עגבניות, מתבל, פורס קרפצ'יו לוקוס, מזליף רוטב עגבניות ומה לא, והכול נעשה בשיא הרצינות והריכוז. היה מופע מרהיב של בישול אמיתי וחושני.


לפני הכול קיבלנו לשולחן פוקאצ'ה נימוחה בליווי צלוחית גבינה לבנה מתובלת בגרעיני עגבניות ופלפל חריף – חומרי הגלם האהובים על אייל. פתחנו בקבוק יין והתענגנו. אני מתה על לחם טוב במסעדות, זה תמיד נותן תחושה שהעתיד וורוד. אחרי כמה דקות קיבלנו מנה של דג לוקוס ברוטב עגבניות חריף (מזהים את הדפוס?) שגם היה מצוין ועברנו לטבול את הפוקאצ'ה ברוטב של הדג.


שתי המנות העיקריות שאכלנו הגיעו ללא צלחת. הראשונה על קרטון מוזהב ושמה (לקחתי איתי את התפריט אחרת לא הייתי זוכרת…): "בית ספר לתוניסאים: תפוח אדמה פעור, בשרו הבוער מסוחרר באיולי וקרם פרש, בתוכו נחה טונה שנכבשה בשמן זית. ביצה קשה, חציל, פלפל חריף ועגבניות חיות". איזו מנה מעולה! כל כך הרבה טעמים וכל כך לא מעונבת. להיפך – הכל נזל, התפרק ונשפך לנו ישירות על השולחן. ליקקנו את האצבעות. המנה השנייה הייתה עם השם הכי קצר בתפריט: "ראגו טלה בפיתה". כי היינו חייבים מנה אחת בפיתה, אפילו במחיר של 110 שקל!!! המנה הגיעה בתוך שקית חומה שבתוכה פיתה שנאפתה באותו הרגע (ישבנו ליד התנור…) מלאה בשר נוטף טעם. ממש השראה מפאלפלייה. המחיר בהשראת כתית. מדובר במנה טובה, עשירה בבשר מצוין, טחינה וחריף. היא הייתה לנו קצת כבדה בשלב הזה של הערב, ואיתה בעצם סגרנו את הבסטה של העיקריות.


העובדה שבאתי כצלמת ל"וושינגטון פוסט" לא עשתה שום רושם על אייל. הוא לא הרעיף עלינו מנות ולא צ'יפר אותנו יותר מדי, אולי בגלל שלידנו ישב השחקן יו ג'קמן (Hugh Jackman), שאיתו אני לא יכולה להתחרות… אבל בסוף הארוחה קיבלנו קרטון עם מדגם של כל הקינוחים. היה שם מוס שוקולד מעולה, סקונס עם ריבת תותים ושמנת חמוצה מצוינים, עוגת שוקולד נחמדה ועוגת בננה שהייתה די יבשושית. אכלנו רבע ואמרו קאט (ברוח המפורסמים שישבו לידנו).


סיימנו את הערב עם מלא צילומים (כמו שאתם רואים) מבושמים ביין, שמחים וטובי לב. הרבה זמן לא נהניתי ככה במסעדה!

לסיכום -חשוב לציין שהיא פתוחה רק בימי רביעי וחמישי!!

המסעדה מתאימה קודם כל לאנשים שמוכנים להוציא הרבה כסף על אוכל, כי יקר. מאוד יקר. קחו בחשבון שזה לא המקום לשיחות נפש אינטימיות. כי המוני, צפוף ורועש. מצד שני יש כל כך הרבה אנרגיה באוויר, לדעתי זה אחלה מקום לבוא עם בן זוג, או עם זוג חברים, לשתות הרבה, להתנועע למוסיקה של שחר סגל (הבמאי של התוכנית של אייל בטלוויזיה) ולצאת עם חשק להמשיך את הערב במקום נוסף…

הנה קישור לכתבה שהתפרסמה בוושינגטון פוסט:

http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/04/01/AR2010040103382.html

דניה

21 תגובות לפוסט “הסלון- מטבחו של אייל שני”

  1. אליהו מטבריה הגיב:

    אייל שני אני מאוד מאוכזב ממך בקשר למה שהיה עם החתולה והילדה שלך

  2. אריק הגיב:

    שלום
    אני הבקש ליצור קשר אם השף איל שני
    אני איש עסקים שפועל בצפון אמריקה
    אני מבקש להציע לו מיזם יחודי שאני בטוח יעניין אותו
    בברכה

    אריק

  3. סאוור הגיב:

    אנחנו אוהבים אוכל ואנחנו מוכנים לטוס לשלם ואפילו להרוג בשביל אוכל טוב.
    אכלנו ב NOMA בדמרק אכלנו ב EL BULI , Pierre Gagnaire……….ונהננו מכל שנייה

    בNOMA למשל הייתי גם כפול אם היה צריך כסף מעולם לא היה ISSUE.

    אתמול קפצנו לסלון לחגוג יום הולדת לחברה וכתוצאה מכך אני מגיב בפעם הראשונה באינטרנט. מעולם לא הרגשתי מרומה כל כך.
    לדוגמא אתה משלם לעיסת תירס (ממלגה) 90 שקל. דג בינוני ומיובש בתנור ב280 (שאני מעריך שנקנה בצרפתי דגים בשישים)
    בקיצור תלכו ליועזר תזמינו סטייק תלכו לטוטו תטוסו לאכול בNOMA
    תהנו!!!!!
    מה שלא תחליטו אל תתקרבו לחמדנות ולחזירות ולחוצפה של אייל שני.
    מוגש שם אוכל שלא היה עולה על שולחן של אף מסעדה שמכבדת את עצמה במחירים של מסעדה של חמישה כוכבי מישלן.

  4. ענת הגיב:

    נכון, יקר שם. אבל טעייייים כל כך ונעיייים כל כך. נהניתי מהערב שהעברתי שם כמו שלא נהניתי המון זמן והרגשתי ששילמתי על החוויה כולה. ברור שזה לא מתאים לכל אחד אבל מי שאוהב לראות שף מוכשר בפעולה, לשמוע מוזיקה כיפית, לאכול אוכל מעולה(!), לשתות אלכוהול טוב וכל זה עטוף באווירה נוחה ולא מעונבת ישלם סכומים כאלה בלי רגשות אשם.

  5. גלי כהן הגיב:

    אייל שני הוא מאסטר יוצר של אוכל יש רגישות עמוקה מאוד באופן התייחסותו לאוכל. מתי שמענו שף שרוצה שלאוכל יהיה נעים במחבט? אתה אחד ויחיד אייל הגעת לפסגה של הפסגה. אני מאמינה שגם אלוהים היה רוצה שתבשל לו.
    יישר כוח ואת המנגינה הזאת שלא תפסיק לעולם.
    גלי

  6. אילה הגיב:

    לא הייתי בסלון, אבל יש לי הרגשה ששואו קצת מופחת אך אוכל טעים לא פחות אפשר לקבל במחירים סבירים לגמרי בצפון אברקסס הנפלאה.

  7. לימור הגיב:

    אייל שני , אני מתה עלייך… הלוואי ויהיה לי אי פעם תקציב לאכול אצלך….
    אתה אלוף… והאוכל שלך נראה טעים טעים טעים….

  8. odedee הגיב:

    גם אני לא אוהב את המילה "פלצנות", אבל מקריאת הפוסט הזה ברור לי שהיא מאוד במקום פה.

    לא אוהב את הקטע הפלצני של הגשה על קרטון לאנשים שמשלמים 110 ש"ח לטלה בפיתה.

    אבל סחתיין על התמונות. באמת מעולות.

  9. Shahar segal הגיב:

    צילומים נהדרים ולראשנה מצליחים לתפוס במשהו את המקום- תודה. שחר סגל

    דניה מגיבה: תודה על התגובה! זה כיף לדעת שראיתם ואהבתם

  10. דקל הגיב:

    לא הגיע הזמן להפסיק להשתמש במושג פלצנות? קודם כל זו מילה מגעילה וולגארית, שנית היא לא מעוררת דיון או מכילה ביקורת – היא פשוט מבטלת ומשתיקה – וממש לא חשוב מה.
    לא חייבים לאהוב את איל שני ואני מסכים עם דניה שהוא מהזן שאו שאוהבים או שלא – אבל להגדיר את מה שהוא עושה כפלצנות זה לבטל עשייה של אדם יוצר – ושף הוא אדם יוצר.
    הדיון הוא חשוב בעיקר באתר הזה המתייחס ברצינות להתעסקות באוכל, סגנון חיים וסגנון בכלל – כל היופי שיש כל מיני סוגים וגישות וזה יפה וחשוב ומעניין ופותח את הדיון בקולניריה בכלל וקולינריה מקומית בפרט. איל שני האדם ופועלו הוא חלק ממרכיבי הקולינריה והתרבות המקומית. בעיני זה נפלא שדניה משתפת אותנו בעולמה כצלמת שנחשפת לכל מיני אנשים וסגנונות וגם בעיני ראגו בפיתה ב100 ש"ח זה לא מוסרי, אבל עצם זה שעשייתו מעוררת בנו שאלות הקשורות לטעם סגנון ומוסר מראה עד כמה הוא רלוונטי וחשוב לשיח המקומי.

    דניה עונה:
    דקל צודק…חוזרת בי ממושג הפלצנות, זאת מילה מיותרת אך כל כך שגורה.
    ככל שעובר הזמן מאז פרסום הפוסט אני מבינה כמה אייל שני שנוי במחלוקת וכמה אני בתפיסת העולם הקולינרית שלי מתחברת ליסודות התפיסה שלו- יצירתיות, תשוקה, מצוינות, אהבה.
    אפילו באיזה יום צילום מצאתי את עצמי מנסחת כותרת לצילום שני ברוח אייל שני- ביצה חיה נחה בתוך פוך של תפו"א בוער!!! (זה היה כשצילמתי הכנה של ניוקי….)
    בקיצור, נחמד להתפלסף על ההתפלספות 🙂

    שי-לי מגיבה
    דקל, אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת, וגם מאוד מרוצה מהתגובות הכל כך שנויות במחלוקת שקיבלנו בפוסט הזה.
    זה רק מוכיח כמה טעם הוא עניין סובייקטיבי.
    אייל שני הוא שף מוכשר שמבין אוכל ועל כך אין ויכוח, הדרך שבה הוא פועל ומתבטא היא כבר סיפור אחר.
    אנחנו מברכות גישות ודעות שונות בבלוג, ואתם הקוראים מתבקשים להמשיך להגיב!

  11. מאיה הגיב:

    כבוד על הוושינגטון פוסט!
    התמונות מקסימות.
    אני חייבת לעצור את עצמי. לא משנה עד כמה מטריף נשמעת הפיתה עם הטלה, 100 שקל זה מחיר די מוטרף. מעניין יהיה לראות עד כמה הקונספט הזה יחזיק…

  12. טליה הגיב:

    אני אוהבת מאוד את הבלוג הזה אבל הכתבה הזו הגעילה ודחתה אותי.

  13. חיה הגיב:

    אהבתי את מה שראיתי וקראתי .
    הייתי בסלון ,אני הרגשתי הרבה שמחה שם וחושניות של אוכל טוב ואווירה קצת אחרת .בטח שהייתי חוזרת!
    המחירים מוגזמים ,אבל הלכנו על ארוחת טעימות שהגבילה קצת….
    בהצלחה בהמשך הדרך,הצילומים מ ד ה י מ י ם!

  14. עבודה בינלאומית ראשונה- מה, רק עכשיו? משום מה הייתה לי התחושה שתמיד עבדת בכל העולם…
    אני כל כך מחזיקה ממך ואני מאוד מאושרת בשבילך !
    את יודעת מה? בכתבה הזו הראית שאת אכן יודעת את העבודה !

    תראי, אייל שני הוא אייל שני ואני עוד לא בטוחה האם זה טוב שיש רק אחד כזה או האם היה עדיף שיהיו עוד כמה כאלו….
    מי שעשה אתו את הפרסומת העגבנייתית ההיא הוציא ממנו את כל ה"מי" שהוא מתוכו ונכון שהוא מרגיז ונכון שהוא עוד הרבה דברים נוספים, אבל מעל לכל הוא גאון קולינרי בלתי נלאה, אז שכל המתרגזים למיניהם ייקחו קלונקס או משהו דומה וישאירו לנו אותו בדיוק כמו שהוא כי הוא את העבודה יודע לעשות ועל זה אין בכלל ויכוח .
    הרי מעבר לאוכל מעולה הוא נותן שואו ועל שואו משלמים.
    זה בדיוק כמו שיהיו כאלו שריטה תוציא אותם מדעתם עם כל המניירות הבימתיות שלה , אבל עם הפרפורמיות שלה ועם הכישרון שלה אי אפשר להתווכח, אז לדעתי אייל שני הוא הריטה של הקולינריה, גאון , מעצבן , סופר פלצן, אבל מי יעז לא לשלם כל סכום על הופעה שלו?….

    בקיצור- כתבתי מה שאת כתבת רק במילים אחרות (ובלי התמונות המרהיבות- בות- בות שלך!)

    יקירתי, אני מאחלת לעצמי (ולכולם בעולם) לראות את הכתבות והתמונות שלך בכל עיתון ואתר שמכבד את עצמו, את לחלוטין שווה את זה…

    מחזיקה לך אצבעות גם ברגליים !

    דניה מגיבה: תודה אריאלה, אייל שני כל כך שנוי במחלוקת שאו שאתה אוהב את העבודה שלו או שאתה פשוט לא יכול לסבול שום דבר שקשור אליו. בסלון התחברתי לקבוצה הראשונה. מאז יש לי בבית מלא עגבניות ופלפל ירוק חריף!!
    תודה על כל הפירגון!! שבת שלום
    אגב….חייבות לדבר על הסדנה…אנשים מתעניינים

  15. ענבל הגיב:

    הפלצנות מעולם לא היתה וולגרית יותר.
    אבל התמונות שלך כמובן מקסימות.

  16. דנה בננה הגיב:

    דניוש – מזל טוב לרגל המשימה הבינלאומית הראשונה – עמדת בה בכבוד רב! הצילומים מעוררי תאבון והשראה כרגיל והטקסט…עושה חשק לעלות על מטוס ולנחות ישר בסלון.
    גאה בך ואוהבת

  17. דנה הגיב:

    ה"וושינגטון פוסט" זה מעמד מכובד ועמדת במשימה בכבוד!! צילומים נונשלנטים וכייפיים שעושים קצת תחושה של להיות שם והרבה חשק לבקר שם… 

  18. שחר שני הגיב:

    הי דניה,

    מברוק על האינטרנשיונל, משום מה חשבתי שזה כבר מזמן קרה לך.
    בסלון הייתי, לצערי, פעמיים. הפעם הראשונה היא התעלות מהסוג שתארת והשניה מגלה את כל מה שלא עובד.
    אין הכוונה למחירים, אלא להרגשה שאחרי החוויה היחודית של הפעם הראשונה באה הפעם השניה ולוחשת מכל עבר "המלך הוא עירום". המלך אייל וסגל החייט..
    וחבל מאוד. כי האוכל, ואייל (אני מכין הרבה מתכונים שלו – כולל כאלו שמוגשים בסלון) מעוררים השראה בפני עצמם, ומה שנותן בוסט להשראה בפעם הראשונה מתגלה כמוגזם ומיותר וקצת עצוב בשניה.
    ואולי ככה: מקום עם אוכל מעולה לאנשים שלא האוכל מעניין אותם.

  19. ורדית הגיב:

    יש לכן בלוג כל כך יפה, חמוד ומעורר תיאבון… לא לקלקל אותו בניחוח כל כך מסחרי… לא מתאים

    1. מתכוניישן הגיב:

      הי ורדית,
      הבלוג שלנו הוא המקום בו אנחנו מספרות ומשתפות בחוויות הקולינריות שלנו. לרוב זה מתכונים, לפעמים זה סיפורים מאחורי הקלעים של עולמנו המקצועי ולפעמים זה גם חוויות שלנו ממסעדות בארץ ובעולם. אייל שני לא הזמין מאיתנו את הפוסט הזה ואני משערת שאין לו מושג שאני כותבת עליו. כתבתי כי נהנתי ורציתי לספר לקוראי מתכוניישן.
      דניה

  20. [Blocked by CFC] יעל ג הגיב:

    מזל טוב לרגל העבודה הבינלאומית הראשונה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדיין רעבים? קבלו עוד רעיונות...

צביטות יפואיות

5 מסעדות שלא כדאי לפספס בניו יורק

3 שבועות,4 מסעדות, עיר מלאכים אחת.

אייל שני מבשל בים

בניית מדריך קולינרי לתייר בתל אביב