מאת: דניה ויינר
אבא שלי אוהב לעשות ברביקיו, אני לא יכולה לדמיין אותו עושה מנגל. הוא פרופסור דרום אפריקאי, אחד כזה שאי אפשר לומר עליו שהוא ממנגל או מנפנף. הוא לעולם לא ישתמש בגז במקום פחמים והוא מאוד גאה בגריל הדרום אמריקאי שהזמין במיוחד, ותמיד, לפני הארוחה הוא יקפוץ למעלה למקלחת קצרה!
כמעט בכל פעם שאנחנו מתארחים אצל ההורים בשבת בצהרים הוא בחוץ עם הגריל, לפעמים כל ההתעסקות היא רק בשביל שוקי עוף וקצת חצילים שרופים. אני באופן אישי לא מאוהבי המנגל/ברביקיו ולכן לא נחה עלי ההשראה בחג הזה. אני חושבת שכל אחד עושה את המנגל שלו באותה צורה בלי יותר מידי מקוריות קולינרית. אני לא אומרת את זה כביקורת, להפך, יש דברים שצריך לעשות אותו הדבר בכל פעם מחדש, לפעמים הגיוון מיותר. חומוס, פיתה, צ'יפס סלט, שישיליק, קבב, פרגית…יאללה לפארק!
אם אתם חובבי הזאנר ובא לכם לגוון כדאי לכם לרכוש את הספר של Ainsley Harriot – התנ"ך של הברביקיו [1]. זה לא ספר חדש אבל אני זוכרת את תוכנית הטלוויזיה שלו ואת ההתלהבות שיש לו מלעשות דברים על גריל.