מאת: דניה ויינר
אנחנו 3 אחים. אני הבכורה, אחרי שלוש שנים נולדה אחותי ואחרי עוד שלוש נולד אלון, האח הקטן, גדול (1.93ס"מ). כילדים, לא היינו אחים מאוד קרובים, תמיד אחד הקטנים היה מצטרף אלי והיינו שנינו נגד השלישי, הם אף פעם לא חשבו על להתאגד נגדי, כנראה זכויות של בכורה. השנים עברו והביאו איתם התמודדויות שאיחדו את המשפחה שלי ובמיוחד את שלושתינו, לימים יצא שנדבק לנו הכינוי The Weiner Buns, לא יודעת למה ואיך זה התגלגל אבל זה נהיה שם קוד לחיבור בנינו.
בעוד כמה ימים אלון נוסע לעשות פוסט דוקטורט בפריז למשך כמה שנים והשבוע הקרוב הינו בסימן הנסיעה עם מבחר לא מבוטל של אירועי פרידה מלווים בהסתכלות נוסטלגית על הקשר שלנו.
לאור הנסיעה החלטנו לצאת לארוחת ערב רק ה- The Weiner Buns כיוון שאני נחשבת האוטוריטה הקולינרית במשפחה הוטל עלי לבחור מקום. אני בחרתי את סרדיניה, מסעדה איטלקית (כי אוכל צרפתי לא צריך לאכול לפני שנוסעים לפריז) שתספק את התנאים האופטימליים לשיחות סיכום תקופה על רקע יפו העתיקה ומפות משובצות באדום לבן.
סרדיניה היא מסעדה של השף רועי סופר שבעבר היה השף של מסעדה מיתולוגית בשם "פנגיאה". מבחינתי, פנגיאה רשומה כאחת המסעדות המדהימות והיצירתיות ביותר שאכלתי בהן. הכרתי את רועי לפני כמה שנים כשצילמתי במסעדה ומאז יוצא לנו להפגש מידי פעם ביפו (הוא גר בבניין שלי), בשנים האחרונות התעסק בעיקר בייעוצים למסעדות ואני בינתיים חיכיתי בסבלנות שיפתח מקום משלו. הרגע הגיע והוא סיפר לי על סרדיניה וביקש שאבוא לצלם.
במבט ראשון התאכזבתי כשקראתי את רשימת המנות במסעדה, ציפיתי מרועי לבנות תפריט חדשני ויצירתי כמו שזכרתי בפנגיאה אבל אמנם סרדיניה מגישה מנות קלאסיות אבל הן רחוקות מלהיות משעממות. היד של רועי ברורה בכל מנה מפסטת ראגו טלה עם נענע וריקוטה ועד ארטישוקים איטלקיים (שמופיעים בכל מסעדה היום…) עם קרם כרישה ופרמזן. רועי עושה בסרדיניה אוכל איטלקי מעולה, מדויק ולא מתפשר, לא בחומרי הגלם ולא בבניית המנות.
ארוחת הערב כללה מנות ראשונות כמו סלט קאפרזה של עגבניות שרי ומוצרלה באפלו מושרית בחומץ בלסמי, פולנטה מתירס מתוק עם פטריות פורטובלו ומנת הדגל של סביצ'ה אינטיאס עם ליים ויוגורט, מבחינתי המנה המנצחת של הערב.
המנות העיקריות שהזמנו היו ראגו טלה שזו הפעם הרביעית שאני אוכלת את המנה המדהימה הזו, מוסר ים על מצע ארטישוקים ופיצה פורצ'יני ארוגולה ופקורינו. שתינו יין וקינחנו בטרמיסו וקראמבל תאנים.
האוכל היה מעולה, והחברה לא פחות. כל הערב צחקנו וכל כך נהנינו אחד מהשני שזה גרם לי להעריך מחדש את העובדה שהאחים שלי הם גם חברים שלי וזה לא מובן מאליו.
אלון, קשה להיפרד ולוותר על החלק שלך ביומיום של חיי אבל אני יודעת שזה הדבר הכי נכון עבורך ואני יודעת שפריז תביא איתה חוויות שאני רק יכולה לחלום עליהן.
אז תדע שאתה האיש שלי בפריז, ואני הולכת לנצל את העניין עד הסוף!