אשמח לדבר

דניה 052-6006067
matkonation@gmail.com

פוגאצ'ות – חיים שלמים דרך עוגיית חמאה

6 בינואר 2015 דניה 80 תגובות

 

לפני כולם, הייתי צריכה לפגוש את סבא וסבתא של עודד. אם לא הייתי מקבלת אישור מהם, הקשר בנינו היה מסתיים. למזלי, זה לא קרה.

סבתא עליזה, וסבא נפתלי הפכו עם השנים להיות סבא וסבתא שלי. לא הרבה זמן אחרי ההכרות הראשונית שלי איתם פגשתי גם את הפוגאצ'ות המפורסמות. לא הבנתי על מה המהומה…הן היו קשות ובעלות טעם לוואי של מרגרינה. לא בשבילי, אמרתי לעודד שמנגד טען שאני הולכת נגד משהו שהוא קונצנזוס משפחתי.

עליזה ונפתלי

ואז לפני כמה חודשים, עליזה החליטה לחזור להכין אותן מחמאה כמו בבית ילדותה בהונגריה. ואז….ההתמכרות שלי החלה.

ממש במקרה עליזה סיפרה לנו באחד מערבי שבת זכרונות שיש לה ולנפתלי שקשורים לפוגאצ'ות, סיפורים שאפילו עודד מעולם לא שמע והלסת שלי נפלה. ידעתי באותו הרגע שאני חייבת לצלם סרט שמשלב את אופן ההכנה והסיפור המדהים.

במשך כמה ימים הסתובבתי עם תחושת השתאות מכך שהעוגייה הזו שימשה כקו רציף וקבוע בחייה, עוגייה שמסמלת בשבילה משפחה- משפחה שהייתה ונספתה ומשפחה חדשה שהיא הצליחה ליצור כאן בארץ.

עליזה

ביום שחזרתי מהצילומים הבאתי איתי הביתה שקית מלאה בפוגאצ'ות. אביתר, הגדול שלי הזמין כמה חברים לבוא אליו אחרי הלימודים. כששלפתי את השקית הוא חטף אותה והסתובב בין כל הילדים וקרא בקול (כמו סוחר בשוק) "פוגאצ'ות של סבתא רבה שלי…הכי טובות בעולם…מי רוצה???"

ואני עמדתי מהצד וחייכתי.

זה הניצחון, הנין של עליזה מחלק לחברים שלו בדיוק אותם עוגיות שהיא הכינה עם סבתא שלה לפני 70 שנה.

cook book

הסרט הזה רק פתח בפנינו את הרצון להמשיך לספר סיפורים דרך אוכל. לתעד את האנשים שלא יהיו איתנו עוד הרבה זמן ולהנציח היסטוריה דרך אוכל.

אנחנו רוצות להמשיך ואנחנו זקוקות לעזרתכם. אם למישהו מקוראי הבלוג יש סבתא/סבתא או כל קרוב משפחה עם סיפור ומתכון שלדעתכם שווה תיעוד אנחנו נשמח לבוא, לשמוע, לטעום ולצלם.

אז צרו איתנו קשר דרך המייל או דרך התגובות ונמשיך משם.

 

פוגאצ'ות

בואו נשים רגע את הסיפור המופלא בצד ונתייחס לעוגיות האלה באוביקטיביות. אפשר לומר עליהן שהן קונצנזוס. כל מי שטעם התלהב מהן, למרות או אולי בזכות פשטותן.  הם עשירות בחמאה והמרקם שלהן קצת גס, פריך מבחוץ ופירורי בפנים. לא מתוקות מידי ומושלמות ליד כוס תה חם. סבתא עליזה תשמח לדעת שאתם ממשיכים את המסורת שלה!

חומרים להכנת 70 עוגיות

1/2 4 כוסות קמח רגיל (560 גר')

1 כוס קמח תופח (140 גר')

400 גר' חמאה חתוכה לקוביות (לא קרה)

1 כוס סוכר

קורט מלח

2 ביצים+ 1 להברשה

¼ כפית שמרים טריים מומסים ב 2 כפות מי סודה

אופן ההכנה:

  1. מנפים את הקמחים לתוך קערת מיקסר. מוסיפים את יתרת החומרים ומעבירים למיקסר לערבול של 2-3 דקות עד שהמרקם של הבצק רך וחלק. מומלץ (אך לא חובה) להעביר את המקרר למנוחה של חצי שעה במקרר.
  2. מחממים תנור לחום של 180 מעלות.
  3. מפזרים קמח על משטח עבודה ולשים טיפה את הבצק. מרדדים לאליפסה בעובי של 3 ס"מ. בעזרת סכין ארוכה יוצרים את הקישוט, קווים אלכסוניים שרק חורצים את הבצק מעט בשתי וערב.
  4. לוקחים כוס קטנה (עליזה משתמשת בכוס שוט וודקה בעלת קוטר של 3 ס"מ) טובלים את השפה בקערת קמח ומתחילים ליצור עוגיות, כל 2-3 חיתוכים טובלים שוב בקמח.
  5. מניחים בתבנית משומנת או מרופדת בנייר אפייה. ממשיכים עם יתרת הבצק. מורחים את העוגיות בביצה טרופה.
  6. אופים למשך 25-30 דקות עד שהפוגאצ'ות בגוון חום. מגישים בטמפ' החדר.
  7. ניתן להקפיא או לשמור בכלי אטום למשך כמה שבועות….

 

80 תגובות לפוסט “פוגאצ'ות – חיים שלמים דרך עוגיית חמאה”

  1. מיכאל הגיב:

    באתי בשביל המתכון, נשארתי בשביל הזכרון.
    הסרטון מרטיט את הלב.
    תודה על השיתוף, זוהי מזכרת לעולם.

  2. Brigitte Shmueli הגיב:

    ריגשת תודה רבה

  3. חגית הגיב:

    אצלנו היו שמים למעלה קימל וזה משדרג עוד קצת את הטעם.
    כל הכבוד לך על התיעוד.

  4. חוה הגיב:

    סיפור מדהים ומרגש

  5. יואב גזית הגיב:

    סירטון מרגש. אני מתגעגע לניגון הדיבור
    הוויאוש פוגצ'ה גם הצילה את חמי שנתקע בנגב וגם נשלחה בקביעות לנכדים שבצבא.. ראיתי מחברת מלאה במתכונים. יש אפשרות לראותם?

    1. דניה הגיב:

      הי יואב, נכון יש מחברת מלאה, סרקתי אותה. אנסה לשלוח לך בפרטי כמה מתכונים אם זה מעניין אותך

  6. רבקה הגיב:

    מרגש עד דמעות, חיים של אדם טמונים בעוגיה.
    האם הפוגאצ'ות לא צריכות להיות מלוחות?

  7. אלמוג הגיב:

    מרגש עד דמעות לראות כמה זכרונות נצורים באוכל.

  8. אפרת יפה הגיב:

    אני מעריצה אותך שעשית את זה בשביל כולנו. אחרי הכל הסיפורים האלה הם סיפורים של כולנו. לא לכולנו יש סבתא שזוכרת דברים ומתכונים מהבית והמסורת הזו היא מתנה גם בשבילנו.

  9. רבקה הגיב:

    אימי ז"ל היתה ניצולת שואה,
    כיון ולא נשארו מתכונים אשמח לרכוש את המתכונים כדי שאוכל להיזכר ולהעביר לילדי.
    תודה

  10. חגית עצמוני הגיב:

    גם אני אשמח לעוד מתכונים, אולי אחד מהם יהיה כמו של סבתא שלי ז"ל ששרדה את אושוויץ ואפתה ובישלה דברים נהדרים. תודה על זיכרון מתוק.

  11. שוורץ ברוריה הגיב:

    אני נשואה לבן מניצולי שואה הונגרים.אשמח לעוד מתכונים מסבתא עליזה.אם לא קשה לה.ושוב יישר כח ואריכות ימים.יש להונגרים מאכלים טעימים.שלא נדבר על העוגות.עד 120 שנים טובות

    1. דניה הגיב:

      יש לעליזה עוד הרבה מתכונים נהדרים- גביניות מעולות, רקוט כרומפלי, עוגות שמרים…אני רק צריכה זמן לעשות איתה ולצלם.

      1. ד"ר חיננית לויפר פלד הגיב:

        אישה מדהימה ויקרה. סיפור חיים מרגש. אישה אצילית. מאחלת לך אריכות ימים, מי יתן ותזכי לאפות עוד שנים רבות. תודה שחלקת עמנו את הסיפור והמתכון. לא ברור מאליו. תודה, תודה. שאי ברכה

  12. הילה הגיב:

    וואו. מרגש ומעורר דמעות. אני כל כך חייבת להכין את זה – ולו רק כדי להרגיש בטעימה את מה שתואר כאן במילים, ולספר את הסיפור המדהים הזה לאחרים כדי לשמר את הזכרון, גם אם אני לא מכירה אותה אישית. איזה פרויקט מקסים.

  13. נעמה הגיב:

    אפשר עם שמרים יבשים? אם כן, כמה?
    וקמח תופח אפשר לעשות לפי כפית אבקת אפיה על כוס קמח נכון?
    תודה זה נראה מעולה

    1. דניה הגיב:

      אם את משתמשת בשמרים יבשים אז שימי 1/4 כפית ישר בתוך תערובת הקמח. ואין בעיה להשתמש בקמח תופח

  14. רבקה הגיב:

    הבוקר, כשנכנסתי לפייסבוק, הפוסט הראשון שראיתי היה הפוסט הזה. תוך דקה הדמעות התחילו לרדת. שנים אני מחפשת את המתכון, וכמה שניסיתי להסביר מה אני מחפשת אנשים לא הכירו. בראון נייני. הגברת היקרה שהיתה אופה לנו את העוגיות האלה היתה ללא ילדים משלה, באדיבות הגרמנים, ואנחנו היינו "הילדים שלה". עד שבגרתי מספיק בשביל לבקש את המתכון לא היה ממי לבקש….

  15. אורית הגיב:

    כל כך מקסים מרגש ומציף בזכרונות…
    גם סבתי היתה הונגריה ואמנם נפטרה לפני שנים רבות. אבל המספר על היד, העור המקומט הפנים ואפילו צליל הר' הזאת, הכל הזכיר לי אותה! ואפילו שחלפו הרבה שנים הגעגוע אליה ולאוכל הנפלא שהיתה מכינה (חלקו מתכונים הונגריים קלאסיים) לא שכח.
    כל הכבוד על הפרוייקט ומאחלת לסבתא עליזה שתזכה להכין עוד הרבה פוגאצ'ות!

  16. אילנה דגן הגיב:

    מקסים ומרגש. כור ההיתוך עובד. הצד המרוקאי מריע הידד. אכין את העוגיות. הן נראות מבטיחות.
    האתר מקסים ביופיו ומבטיח בטעמים. כל הכבוד לכן.

  17. פנינה ורטהימר הגיב:

    אמא שלי זיכרונה לברכה חנה וינברגר הייתה חברה טובה של עליזה שתיהן עלו מהונגריה ועליזה הייתה
    מנהלת בית ספר בו אמי הייתה מורה זכור לי שאמא קיבלה מעליזה את המתכון לעוגיות
    היה מרגש לשמוע ולראות סיפור חיים דרך העוגיות
    אאחל לעליזה ונפתלי אריכות חיים ובריאות טובה ונחת מהילדים הנכדים והנינים
    פנינה ורטהימר נהריה (מרכז שפירא)

  18. אמנון גרוף הגיב:

    אצלנו, אמא שלי, "מבשלת הילדים" שזה לא כמו שזה נשמע…היא הייתה המבשלת למטבח הילדים בקיבוץ. כאמור מתפוצת בודפשט, הייתה מכינה את הפוגאצ'ו לא מתוק אלא מלוח, עם חתיכות קטנטנות של טפרטו
    לא יודע איך לכתוב את זה שזה ישמע הונגרי
    לדעתי זה מה שבתפוצות אחרות קוראים גריוולך
    (עור, נקי, וחתוך לחתיכות קטנות של עוף, שמבשלים בשומן של עצמו עד שנהיה גושים קטנטנים וחומים ופריכים.
    את השומן אוספים לצנצנת לחוד.
    את אלה כאמור היא הייתה מערבבת על הבצק ומוסיפה משומן העוף. לפעמים, בשביל הכשרות, גם פיזרה על החריצים, למעלה, גבינה קשה מגוררת.

  19. יטי הגיב:

    סבתי ההונגריה היתה לצערי טבחית נוראית… אבל הצליל של ההונגרית החזיר אותי אחורה בזמן. ברור שאני הולכת לאפות את הפוגצ'ות בהזדמנות הראשונה. מחכה בקוצר רוח לקליפים הבאים. תודה תודה

  20. אורנה הגיב:

    פוסט מרגש. התגובות פה כל כך משקפות את מה שחשתי בזמן הצפיה וקריאת הפוסט. בהחלט פורט על מייתרי הרגש והנוסטלגיה שלנו (ולא משנה מהיכן הגיעו סבותינו).
    שאלה- אם אין סודה, אפשר עם מים?

    1. דניה הגיב:

      בטח, אני עשיתי עם מים

  21. Michael Bendkowski הגיב:

    כחובב פוגאצו' מושבע למיטב ידיעתי יש בהן גבינה קשה ולא רק חמאה.

  22. דפי הגיב:

    דניה ודיאנה היקרות- אני מכורה!!!!!!!!!! מכורה אליכן, אבל מעולם לא הגבתי, עד שהגיעו הפוגאצ'ות!
    עם סבתא הונגרייה זה אחד מזכרונות הילדות הכי טובים שלי. גם עבורי הם מסמלות משפחה וזכרונות. אני זוכרת את האצבעות שלה, על השולחן המקומח, קורצות את העיגולים ומפזרות מעל מעט סומסום.
    מאז שסבתא איננה, אני מכינה בדיוק את המתכון של סבתא ( אצלנו זה בלי שמרים וסוכר וכן עם חמאה מלוחה). לאן שאני לא מכינה אותן- הן מתחסלות. כי פשטות זה הכי טעים בסופו של דבר.
    תבורכו על האווירה המרגשת אליה הכנסתן אותי!

    1. דיאנה ודניה יקרות,גם אני מעולם לא הגבתי…עד לפואצ'ות. תודה לכן על אוצר יקר

  23. אתי הגיב:

    מקסים מקסים מקסים!!!!!

  24. אלה הגיב:

    ואוו.. ראיתי עם דמעות בעיניים!
    מקסים אותנטי וככ מתחבר…
    שאפו
    איזו דרך נהדרת להעביר זיכרונות

  25. sefi הגיב:

    מרגש ומקסים כאחד.
    אכין אותן השבוע…

  26. אביבה הגיב:

    מקסים

  27. אם הבנים הגיב:

    אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ולהגיד.. הדמעות זולגות על לחיי וחונקות את גרוני. הרגישות, העדינות, הדיוק, הסיפור של כולנו, של משפחה ואהבה ונתינה ויהדות וזכרונות וטעמי ילדות.. והיד הספק בטוחה (שעושה את אותן העוגיות אינספור שנים), ספק נשענת על המיקסר (מפאת הגיל) ובשקט וברעש המספר על היד שלא נשכח, בטח בימים אלו, איך נשכח?! והכל מתערבב המיקסר, המחשבות, הידיעה שיש סיפור עם סוף טוב אבל עם הרבה מאד כאב שלא מרפה למרות חלוף השנים. והיכולת לומר כל זאת בצילום, בלי מילים.. והאסתטיקה כמובן, של הצילום של החריצים עם הסכין על בצק הפוגאצ׳ות, ריגשתן, ערבלתן, הצלחתן. וכן, גם לבעלי יש סבתא מופלאה ואשמח ליצור עמכן קשר בעניין.

    1. דניה הגיב:

      קריסטינה,
      ריגשת אותי בחזרה….

  28. veronica הגיב:

    מרגש… ככה הייתי מכינה פוגאצ'ות עם סבתא שלי בהונגריה.

  29. אסנת לסטר הגיב:

    אהבתי!!!!
    זה לא "סיפור" זה הרבה יותר מיזה זה חיים שנותנים חיים יחד עם העוגיות
    לא יצא לי לצלם את סבתא חנה מבשלת או אופה (היום בת 97) אבל אני מכינה את כל המתכונים שהיא לימדה אותי שהיא בעצמה למדה וזוכרת מאמא שלה.
    תהני מסבתא ועמדי לידה כשהיא מבשלת או אופה ותלקטי כל מתכון וסיפור כי כל אחד הוא יהלום במתנה.
    אסנת לסטר

  30. תמר פרידמן הגיב:

    דניה היקרה
    תודה על הזכרונות שנישזרו במאפיה של סבתא עליזה.
    לסבתא עליזה יישר כח על הסיפורים והמתכונים. לא זכיתי להכיר את סבתותי שבלי ספק השתמשו באותם חומרים ובאותם מתכונים. הם הגיעו אלי דרך דודה רחל שלי שלימדה את אמי והחזירה את הקיבוצניקית – החלוצה שמרדה בבית הוריה לבשל ולאפות "כמו בבית" ,שם בצכוסלובקיה- הונגריה.
    סבתא עליזה היקרה, תזכי לאפות, ולבשל, ולספר לצאצאיך עוד שנים רבות בבריאות טובה. ואנחנו נזכה לטעום מתבשיליך ומאפיך ולחלום איתם על בית הורינו ובית הוריהם שלא זכינו להכירם.
    תמר פרידמן

  31. ציפי הגיב:

    גרמת לי לגעגוע למשהו שאני איני מכירה. הדודות שלי לא בישלו עם סבתא שלי,הן זכרו מאכלים, אבל לא ידעו איך מכינים אותם כמוה. אימי גודלה בארץ אחרת ממקום הולדתה. אני מחפשת שנים אחר אוכל יהודי של לפני השואה ומוצאת מפעם לפעם דברים מעניינים. איזו יוזמה נהדרת. עכשיו אני סקרנית לדעת אילו אוצרות נוספים טמונים במחברת.

  32. דניה, סיפור מרגש והסרטון מקסים.
    מבטיחה להמשיך ולהכין את המתכון של הסבתא הנחמדה הזו.

    תודה!

  33. אפרת רוזן הגיב:

    קודם כל גרמת לי להזיל דמעות. מצד אחד שום דבר בסיפור הזה לא חלק מההיסטוריה האישית המשפחתית שלי. מצד שני הוא בדיוק חלק מזה. אני גדלתי במטבח של סתבא. ילידת מצריים שחוגגת החודש 90 שנים.כבר כשהייתי בגיל העשרה הבנתי שהידע שלה הוא עשיר ומלא, שמרני מצד אחד אך גם פתוח לחידושים ולשיפורים של המתכונים המקוריים. ולכן ישבתי לידה וכתבתי לי במחברת מתכון אחר מתכון משלל המאכלים המסורתיים שלה. המחברת הזו מלווה אותי כבר עשרים שנה. היום לפעמים אנחנו יושבות ומשוות מתכונים מכיוון שעם השנים היא קצת שינתה הורידה והוסיפה ואני לעיתים מעדכנת בהתאם. מדי פעם נתקלתי באנשים אשר מלאים בגעגועים משל עצמם למתכונים של יקיריהם ומאוד שמחו כאשר חלקתי איתם את האוצר שלי. רק השבוע בביקור ביום שישי ביקשתי ממנה מתכון נוסף של כעכים מתוקים שהיא הכינה ובעלי מאוד אהב. היא ישבה והוציאה שלושה יומנים ישנים צהובים ומרוטים אשר בהן רשומים כל המתכונים, דיפדפה והראתה לי בין כתבי היד שלה ושל סבי המנוח בצרפתית. מתכונים שונים שהיא אספה לאורך השנים. זה של דודה אחת וזה של אחרת. אני מאוד אשמח להנציח אותה בפרוייקט שלכם אך ישנה מגבלה, לאחרונה היא שברה את ידה והיא מעט מתקשה בהכנת הדברים. היא נעזרת במטפלת שלה ובעיקר מנצחת על ההעבודה. אם בכל זאת תרצו לשמוע עוד אשמח לשתף.

    1. דניה הגיב:

      הי אפרת,
      נשמח מאוד לשמוע יותר על הסבתא שלך. היא נשמעת אישה מדהימה! יד שבורה לא תעצור אותנו!!!
      את מוזמנת לשלוח לנו את מספר הטלפון שלך למייל של הבלוג matkonation@gmail.com

  34. Chava Hazan הגיב:

    גם אני גדלתי על סיפור ה"פוגצ'ות" שהוכנו ע"י סבתי, אימי ואחותה לפני שנלקחו לגטו "הקטן" ממקום מגוריהם בדברצן שבהונגריה לפני 70 שנה… אני חברה של טובה מימי התיכון ברחובות ובקשר איתה עד היום… רעיון, המתכון-סיפור הוא רעיון נפלא… התרגשתי לראות ולקרוא את דברי עליזה, אמא של טובה'לי, אני גם זוכרת את הסבתא, כולן מקסימות…

  35. מרים הגיב:

    פוסט מקסים!
    מאוד מתחשק לי להכין את הפוגאצ׳ות אבל אין לי דרך להשיג שמרים טריים. האם ניתן להמיר לשמרים יבשים?

    1. דניה הגיב:

      אין בעיה, אני הכנתי אותם עם יבשים, השתמשתי ברבע כפית.

  36. Jael הגיב:

    איזה כתבה יפה ומרגשת

  37. יהונתן וברוריה הגיב:

    דניה יקרה!
    זוכר את עצמי כילד קטן עושה "עיגולים" בעזרת כוס בבצק. מאז הטעם והזיכרונות מלווים אותי.
    פינוקים שסבא וסבתא הביאו לפנימייה, וחמימות המתפשטת עם כל לגימה מכוס התה שליד.
    שבירת השמירה הראשונה שלי, בין החמאם לסנור, הייתה עם הפוגאצ'ות של סבתא…
    התרגשנו מאוד מהסרטון.
    תודה רבה על העין הרגישה והאוזן הקשובה,
    אוהבים, יוני וברוריה.

    1. דניה הגיב:

      יוני, התרגשתי מאוד מהתגובה שלך.
      תודה ששיתפת אותנו

  38. אברהם הגיב:

    דניה – את גדולה. הצגת בסרטון את סבתא עליזה כל יפה וכל כך מרשים שמגיע לך על זה לייק גדול. ולסבתא עליזה מגיע לייק נפרד על הפוגאצ'ות שטעימות שלה שיש להן תחרות חזקה מצד השכנה, סבתא מרתה.

    1. דניה הגיב:

      אברהם, כבוד גדול לראות אותך אצלנו בבלוג. תודה על המילים החמות!! אולי אקפוץ לדירה ממול יום אחד ואצלם אצל סבתא מרתה

  39. איטה עצמון הגיב:

    מרגש ומקסים. גם אימי בת ה-91 מסלובקיה מכינה מידי פעם את העוגיות.ואנחנו בנותיה מתרגשות ושמחות,על כוח הרצון שלה,ומחזירה אותנו לילדותנו.

  40. בורישקה הגיב:

    מרגש

  41. יערה הגיב:

    פשוט ומרגש..
    יכול להתפתח לפרויקט מדהים (וחשוב) במיוחד

  42. אסתר חלילי הגיב:

    נהניתי מאד מן הצפיה בסרטון היפה- וכל הכבוד לדור הצעיר שמכבד כך את הדור היקר הזה שאין דומה לו בחריצות ! הסבתא היקרה הזאת משרה סביבה כל כך הרבה חום ואהבה- ונכון שהכי קל היום לקנות עוגיות מוכנות- אבל אין כמו אפייה עצמית – ויש רק להעריך את הדבקות במטרה להמשיך את החיים כפי שהיו בכל גיל ללא מעצור ! ולסבתא היקרה, שקל מאד להתאהב בה – אני מאחלת מכל ליבי עוד שנים רבות של פעילות כה יפה בבריאות טובה ! ואתם יופי של משפחה ! רק בשמחות !!! אסתר חלילי

  43. Nirit הגיב:

    מקסים מקסים מקסים וכל כך מרגש!

  44. יערה הגיב:

    מקסים ומרגש, חבל שסבתא שלי לא מבשלת יותר:( סיפורים ואוכל מדהים מתורכיה:) תודה על הפוסט

  45. שרית הגיב:

    מקסים ומרגש!

  46. זאב כרמי הגיב:

    אז אני מהדור ההוא. נולדתי בכפר גרמני בטרנסילבניה , ללא חשמל , ללא גז, ללא מים זורמים , אבל כן היה תנור (תבון) בנוי בצורת בית קטן , צמוד לבית המגורים הישן. על שולחן עץ גדול , מעץ טבעי וחלק משפשוף וניקויו , היתה מכינה אמי את הפוגצ'ה כשאני על ברכי על כסא העץ המרובע מקבל רשות לעזור בשלב של חיתוך הבצק עם כוס. אמי היתה מכינה פעמיים את הפוגצ'ה , פעם בשרי (פליישדיק) , ופעם חלבי (מילכדיק) ת אבל בשני ימים עוקבים כדי לא לערבב בשר עם חלב. אהבתי בעיקר את הבשריים , זה היה עשוי עם שומן אווזים (שמלץ) , ועל העוגיות היתה מפזרת גריוועלך טחון. את הפוגצ'ה הבשרית היינו אוכלים ליד הכרוב הממולא. את הפוגצ,ות היו מעבירים על מגשים לתבון בחוץ ועם יאה גדול מעץ מכניסים אותם בתנור למקום המסוים בפינת התנור שם הם לא נשרפים אבל יוצאים בצבע חום אדםדם ומבריקים מהשומן. אני מדבר על שנת 1940-41.

    1. דניה הגיב:

      תודה רבה לכולכם על התגובות! מדהים אותי לקרוא את הפידבק שלכם (כל כמה דקות מרפרשת ומתרגשת מחדש)!!
      ידעתי שסבתא עליזה עוברת מסך אבל לא תיארתי לעצמי שהיא תצליח לגעת ככה בתיבת הזיכרונות שלכם.
      תודה!!!

  47. Maya Marom הגיב:

    פוסט מדהים דניה.
    את גאון בדרך שתיעדת את זה… איזה מטבח מדהים יש לה

  48. רונית הגיב:

    מקסים ומאד מרגש!!

  49. מורן הגיב:

    איזה פוסט מרגש! אני עם דמעות בעיניים!!! כבר הוצאתי חמאה מהמקרר – היום אני מכירה!
    תתני לסבתא עליזה חיבוק ממני…

  50. אריקה הגיב:

    פוסט מקסים! גדלתי על פוגאצ'יות שונות, מכל הסוגים והמינים, את אלה עם החמאה הכינו אמי וסבתי לכל ארוח וארוע. יש פורום אוכל הונגרי בפייסבוק, פעיל מאד עם שפע מתכונים: https://www.facebook.com/groups/443922262335108/?fref=nf
    אולי לאנשים שם יש סיפורים שיעניינו אתכן.
    תודה על שהזכרתן לי טעמי ילדות.

  51. דביר הגיב:

    סבתא עליזה – בריאות ואושר והנאה צרופה מהמטבח, מהילדים הנכדים והנינים!

  52. טול הגיב:

    לצערי לא זכיתי להכיר את סבתי ההונגריה, אבל מהסיפורים אני פשוט יודעת שהיא הייתה כמו סבתא עליזה… תודה רבה על סרט נוגע מרגש במיוחד והפרויקט נשמע נהדר – כל הכבוד!

  53. keren zohar barak הגיב:

    דניה ודיאנה יקרות, כמה מקסים ומרגש.
    כותבת לכן והדמעות ממשיכות לזלוג… כמה געגוע יש באוכל גלותי.
    סבתא נהדרת שהזכירה לי כל כך סבתי הפולניה ז"ל.

    קרן ברק

  54. אסתי פריד דויטשמן הגיב:

    גרמת לי להתגעגע לאמי ולסבותי ההונגריות ולמאפים והמאכלים ההונגריים שאני לשוא חזייפת מהזיכרון

  55. Mayav הגיב:

    תודה על הסיפור המרגש.
    בכיתי כל הדרך ועכשיו אני בדרך להכין את הפוגצ'ות!

  56. טלי הגיב:

    סרטון יפיפה, סיפור מרגש וסבתא מדהימה. תודה על השיתוף!

  57. יעל הגיב:

    פשוט נפלא. גרמתן לי לדמוע באמצע יום עבודה..

  58. יעל הגיב:

    פשוט נפלא. גרמתן לי
    לדמוע באמצע יום עבודה….

  59. ריבי הגיב:

    עשיתם לי געגוע נוראי לסבתא שלי ולאחות של סבי… חבל ששתיהן לא זכו להיות מונצחות בפרוייקט מקסים שכזה.

  60. Yael Even הגיב:

    מדהים,מדהים,מדהים!!!

  61. ירדנה הגיב:

    לצערי אצלנו הסבתא הוציאה אותנו מהמטבח כי היינו ילדים קטנים, וחבל היום במבט לאחור ההפסד הוא שלנו – אבל מה ידענו אז.

    המתכון נראה מעולה ויש סיבה לנסות, כל בכמות המצויינת (בגלל הגיזרה).

  62. meital הגיב:

    גם סבתא שלי זל היתה מכינה אותן, אפילו עם הפסים המצחיקים…
    לצערי היא נפטרה לפני שנים רבות ולא הצליחה לראות אותי אופה, מכינה, ופותחת עסק שנושא את שמה 🙁

  63. רעות הגיב:

    איזה יופי! עשיתם לי ממש געגוע לסבתוש ההונגריה שלי שנפטרה לפני כשנה ולא הספקתי כמעט לאפות איתה ביחד…

  64. Paula Gazit הגיב:

    סיפור מקסים ומרגש ביותר, סבתא עליזה פשוט כובשת! והמתכון מפתה בפשטותו ונראה מתאים ביותר למזג האוויר החורפי, אכין אותו עוד היום. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדיין רעבים? קבלו עוד רעיונות...

עוגיות שוקולד צ׳יפס ענקיות!

עוגיות שקדים ופולנטה

עוגיות בננה חמאת בוטנים -טבעוניות וללא גלוטן!

ריבועי שוקולד וחמאת בוטנים (טבעוני וללא אפייה)

עוגיות מבצק גבינה במילוי ריבה

קנלוני דלורית וריקוטה בחמאת מרווה

בישקוטי קקאו ואגוזי לוז

חיתוכיות לימון

חלות דבש ותפוחים