נשמח לדבר

דניה 052-6006067 / דיאנה 052-5375345
matkonation@gmail.com

צביטות יפואיות

14 ביולי 2016 דניה 42 תגובות

יפו 4

בעוד יומיים אנחנו עוזבים את יפו ועוברים לכרכור. אני 14 שנה ביפו. הגעתי אחרי טיול גדול בהודו ורציתי לגור בתל אביב אבל בניחוח הודי מחוספס. מצאנו לנו דירה קטנה בשוק היווני ב 500$ בלבד. רחוב קטן שבו היו רק עוד שתי דירות למגורים וכל השאר היה בתי מלאכה שנסגרו בשעה חמש. בשנתיים הראשונות לא יצאתי מפתח ביתי אחרי השעה 8, מקסימום לאוטו וזהו. כולם היו שואלים אותי למה דווקא יפו ואם אני לא פוחדת. היו פורצים לי לאוטו פעמיים בשבוע ולחצות את שוק הפשפשים בלילה היה בגדר סיכון חיים אמיתי.

יפו 2

ראיתי וחוויתי את יפו משתנה מול עיניי. למעט פועה שהייתה החלוצה האמיתית לא היו בשוק מקומות בילוי ולכן כל מקום חדש שנפתח גרם לי להתרגשות. השרקוטרי הייתה המסעדה הראשונה, כל יום הייתי עוברת שם ומציצה אל תוך החלל, מנסה לנחש איזה מסעדה תקום. אחריה התחלתי להציץ למקום קטן על רחוב יהודה מרגוזה. אחרי מספר שבועות נתלה שלט- ״כאן תקום מאפייה , מחפשים עובדים" וכך בהתרגשות גדולה צעדתי פנימה והצעתי להם שירותי צילום- פעורה שכמותי…היום מאפיית מרגוזה היא המקום שלי לקפה רגוע אחרי בוקר לחוץ, לפגישות עבודה ולמפגש אמהות אחרי שכולם כבר במסגרות. 

כמו פטריות אחרי הגשם נפתחו (ונסגרו) מקומות בילוי, מסעדות, חנויות והשוק התחיל לשנות את עורו. היום זהו מקום הבילוי האולטימטיבי, ביום ובלילה. לחצות את שוק הפשפשים אחרי החשיכה זו חוויה שאני ממליצה עליה לכל תייר שמגיע לעיר ולכל חבר שרוצה לצאת לדרינק.

IMG_20160507_194612

החיים ביפו סיפקו לי איכות חיים, הלכתי ברגל לסטודיו, היה לי את הכל בהישג יד, הכרתי את כולם והרגשתי בבית. אז למה אני עוזבת? שאלה מעולה.

לפני כמה ימים ראיתי סרטון באינטרנט שסיפר שהלובסטר נולד עם שיריון שלא גדל אלא בכל פעם שהשריון מרגיש לו קטן, הוא הולך לפינה, משיל אותו ומגדל אחד חדש שמתאים למידותיו. הוא יודע שהתהליך מתחיל רק שכבר צפוף ולא נוח לו. הלחץ שהוא נמצא בו הוא האינדיקציה שהגיע הרגע לגדול, להתפתח ולעשות שינוי. זה היה ממש בקצרה, הנה לינק לסרטון. https://www.facebook.com/Razbehool/videos/1787442691485193/

אז זהו- שבגיל 39 (לפני כמעט שנה) התחלתי להרגיש כמו לובסטר עם שריון שקטן עליו. משהו התחיל להעיק עלי והבנתי אני צריכה שינוי, אני צריכה לגדול.

הבנתי שאם הייתי ללא משפחה, יפו הייתה מתאימה לי לנצח, אבל במבנה המשפחתי שלנו כבר התחיל להיות צפוף ולא נוח.

שאפה כפילתולינה

הפרידה מיפו היא כמו להיפרד מבן זוג שכבר לא מתאים לך אבל שאת עדיין מאוד אוהבת. היא כואבת, היא מפחידה ובטוח שאתגעגע עד כאב. למשך שנים היא הגדירה אותי -הייתי (ועדיין) צלמת אוכל ויפואית ואני גאה בזה. לא פשוט לי לחפש לעצמי הגדרות חדשות אך עם זאת אני גם יודעת בלבי שהגיע הזמן והאמת, אני מתרגשת.

הרבה זמן חשבתי על הפוסט הזה. ישר עלה לי שם לפוסט כי הלב צובט לי כל הזמן. אח״כ החלטתי שאני לא הולכת לצלם שום דבר חדש אלא אביא לכם צילומים שנעשו במהלך השנים, במקומות שהיו חלק מחיי הקולינריים ביפו. הפוסט הזה יהיה אלבום זיכרונות עבורי ועבורכם רשימת המלצות.

נתחיל במקומות בהם אני אוכלת. מקומות שליוו אותי לאורך השנים.

יפו 5

אני חושבת שחייבים להתחיל באבו חסן– אמנם נדוש אבל גם אחרי 14 שנה כשאני אוכלת את המסבחה שלהם אני מאושרת. הבנים שלי גדלו על החומוס הזה והם לא מוכנים לאכול משהו אחר. מגיל 3 הם מנגבים כמו גדולים. בכל פיקניק אנחנו מתנדבים להביא חומוס מיפו וכמובן שזוכים לשמוע קולות עונג מכולם.

כשאני יוצאת בערב (זה לא קורה הרבה) אני תמיד הולכת לשאפה בר. הסמטה של השאפה קסומה. מהרגע הראשון שהם תלו את המנורה האדומה הענקית הזו הם יצרו את הקסם של יפו בלילה. בירה קרה, סלט מלך סיאם ואני מסודרת. אגב,גם לארוחות בוקר זה המקום המועדף עלי. מזמינה תמיד אותו דבר- בוקר פועלות (בצילום).

שווארמה בינו זה אחד מקומות שאני אוהבת ללכת עם הבנים, הם מתלבשים על לאפה ענקית וזה סוגר לי את פינת ארוחת ערב/צהריים. אם אני ממש מוכנה לשחרר את הרסן אני לוקחת לעצמי פיתה מעורבבת- הודו וטלה.

יפו 6

מאפיית מרגוזה היא בית הקפה שלי, כתבתי עליה כמה פעמים בבלוג והיום מיכל (אחת מהבעלים) היא חברה טובה והמקום מרגיש כמו בית. אני שותה שם קפה מעולה, מידי פעם מתפנקת על איזה מאפה וקונה לחם שווה הביתה. הכי טעים זה הכוסמין וקאסטן דגנים ענק שמתאים לסנדביצ׳ים.

אחד המקומות האהובים עלינו כמשפחה זה המלבי בשדרות ירושלים. כנערה הייתי אוכלת מלבי בצומת פלמחים והטעם של החוויה עוד נשאר לי בלב. המלבי של שלומי זה הדבר הטעים ביותר שיצא לי לטעום, כל מלבי אחר מחוויר לעומתו והמתכון סודי (אחרת כבר הייתי מביאה לכם). אחרי הים, אביתר תמיד מבקש שנעצור למלבי, לרוב אנחנו נכנעים. יושבים כולנו באוטו ואוכלים בכוסות זכוכית כי זה יותר גדול ויותר טעים מפלסטיק!

אם אני רוצה לעשות lunch עם חברה בשוק אני לרוב אוכלת בראס אל חנות. מקום פשוט, עם תפריט ישראלי טרי וטעים. אין הפתעות, אין נפילות. אני אוכלת שם כרובית צלוייה עם טחינה, שווארמה, שזה נתחי פרגית על פיתה דקה עם טחינה וסלט פריקי מעולה.

אי אפשר בלי פועה, והמשפט הזה עוד יותר כואב כשחושבים שבעצם פועה כבר איננה אבל המקום תמיד היה ותמיד יהיה והוא רק ממשיך לגדול. הכי שוק הפשפשים, טעים, טרי והמקום המועדף עלינו כשאנחנו מזמינות אוכל לימי צילום בסטודיו.

פיש אנד צ'יפס

פיש וצ'יפס בנמל יפו– המקום נפתח לפני שנתיים ומרגיש כאילו היה היה כאן תמיד. הכל כל כך פשוט ללא גינונים וללא תחכום. דגים טריים מצופים פירורי לחם בשמן עמוק. מתמקמים על המזח מול המים והסירות ומרגישים רגעי אושר יפואי צרוף.

בדרך לסטודיו אני לפעמים עוברת ב Milk bakery שנפתח לפני שנה ומשהו. קובעת עם יונתן ואנחנו שותים אספרסו ואוכלים את הפחזנית הטעימה בת״א. המקום קטנטן וצמוד למלון שאני מתכננת להגיע אליו אחרי המעבר, כשאני אתגעגע ליפו- The market house.

בימי הקיץ, כשהדירה הקטנה שלנו התחילה להרגיש כמו סיר לחץ אני מציעה לכולם ללכת לאכול גלידה בכפיתולינה שנמצאת המרכז השוק. פעם הייתי קונה לכל אחד גביע, היום כשיש לי הרבה ילדים גיליתי שיותר משתלם לקנות חצי קילו, כל אחד מקבל כפית וכולנו אוכלים ישר מהקופסא.

אחד הדברים שאני אתגעגע אליהם הוא קניית חומרי גלם ביפו- הכל היה לי כאן, הכי טרי, הכי מקומי ובכל שעה. הסיבוב שלי היה מתחלק בין ירקות, לחמים, דגים, קצב ומוצרי באלדי.

הנה כמה מהמקומות הקבועים שלי

עבדו הדייג

עבדו הדייג– 3 דקות הליכה מהבית שלנו כך שאם התחשק לנו דג לארוחת ערב פשוט קפצנו לרגע לעבדו. יש לו הכל טרי וגם דגים שהוא מנקה ומפלט ומקפיא בשיטה מיוחדת ששומרת על טריות.

אבו חילווה– הקצב של יפו. הרבה נכתב על הקצביה הזו ואני נאמנה לה כבר שנים. קונה אצלו הכל.

לחמים- מרגוזה כמובן

ירקות ופירות הפך להיות משהו שאני צריכה ממנו כמויות עצומות (הבנים גדלים ועוד מעט הם יאכלו אותי). בכל מקרה את רוב הירקות אני קונה בחצי חינם שמכל הסופרים שאני בדקתי יש להם את התוצרת הטובה ביותר אבל, אם אני צריכה באלדי אני פשוט קופצת למינימרקט הכיכר שנמצאת על רחוב שבטי ישראל ובודקת מה יש עכשיו בעונה- עלי גפן, פאקוס, משמש באלדי, שקדים ירוקים, תרד טורקי. הכל מגיע בזמן שלו.

אני בטוחה שיש עוד מקומות שאזכר בהם ברגע שאלחץ על פרסום הפוסט (מקסימום אכניס עדכונים בתגובות) אבל בנתיים זו הרשימה שלי. רשימה שאני אתגעגע אליה ותמיד תהיה חלק מהזיכרונות שלנו מיפו.

42 תגובות לפוסט “צביטות יפואיות”

  1. ענת הגיב:

    פוסט משובח, במיוחד עכשיו שאנחנו מגיעים מכרכור לחופשה קטנה ביפו 3> 3>

  2. עינבל ששון הגיב:

    כל כך יפה את כותבת , מתארת ומ צ ל מ ת . תודה! רק תמשיכי מכל מקום שבו תהיו…כיף למשתתפים באוצרותייך

  3. D הגיב:

    עשית לי חשק לעבור ליפו….. בעצם – תמיד היה, עכשיו התגבר

  4. אורית לאוב הגיב:

    כמו בשיר של עמיר לב:
    "בואי נסתלק מקום חדש נרגיש זרים. בבוקר נקום מוקדם.נלך ברגל עם הילדים…."

    1. דניה הגיב:

      לגמרי!! מזדהה

  5. אורית הגיב:

    מרגש וגם עצוב. אבל כל סיום הוא גם התחלה חדשה. זו קלישאה נכונה. שיהיה מעבר וקל וקליטה מוצלחת בכרכור.

  6. ציפי הגיב:

    היום מצבי הפוך משלך.אני גרה לא רחוק מכרכור. אני חולמת על "שיריון" הרבה יותר קטן משיש לי וניצב שומם עד שהחברי'ה מחליטים לבקר. היום אני חולמת על יפו תל אביב.

  7. יעל הגיב:

    פוסט מאד מרגש, בשבילינו היפואים, אנחנו נפרדים ממשפחה , חברה, שכנה… כתוב כל כך יפה ומתאר את הדברים היפים שמסביבנו. בטוחה שתראי את כל הטוב הזה בכל מקום אליו תלכי – זו פשוט את

  8. עדי הגיב:

    וואו. חתיכת מעבר. בהצלחה. כרכור בואכה פרדס יש להם הקסם שלהם בטוחה שתתמקמו טוב.

  9. אילנה כץ הגיב:

    כל מעבר הוא פתיחת דלת, שיהיה בהמון הצלחה!
    המרחבים כרכור יעשו רק טוב.
    העיקר, שתמשיכי לפנק אותנו בכתיבה ובצילומים הנפלאים שלך

  10. תמר הגיב:

    יופי של בלוג! לגזור ולשמור.
    בהצלחה במעבר, היתרון הגדול הוא שתוכלי לקנות ירקות ופירות ישר מהחקלאי ולא בסופר…
    ואם כבר הצפנת… סעי עוד קצת צפונה לבית לחם הגלילית כדי למצוא שמן זית משובח – בבית בד גלילי 🙂

  11. רותי כרמי הגיב:

    מסתבר שכשרון בא בכפולות-את לא רק צלמת מוכשרת ורגישה, את גם כותבת נפלא. המון רגש בכתיבה ועם התענוג, מרגישים גם את תערובת הרגשות, את הציפייה, העצב, ההסברים הפנימיים. ויחד עם זה, אני בטוחה שתאהבי גם את כרכור, והדלת שלי פתוחה ומזמינה. 🌹

  12. שרון בר-לב הגיב:

    מרגש מאוד וצובט מאוד. בהצלחה בפרק ב

  13. הילה הגיב:

    תודה על השיתוף וכל ההמלצות. מקווה שתרגישי סיפוק מהמעבר.
    מתוך סקרנות – יש לכן סטודיו ביפו, לא? בעצם כבר לא תעבדו שם יותר?

    1. דניה הגיב:

      כן, יש לי סטודיו. הוא נשאר ואני אגיע לצילומים אבל החיים והשגרה עוברים מקום.

  14. טליה תדהר צפרוני הגיב:

    קוראת אותך ויודעת איך זורמת בדם היפו הזאת . למי שהיא יושבת נכון נראה
    כאילו לצאת מ"הטריטוריה" גבול שד" ירושלים ממזרח והים ממערב זה מרגיש כמו לוותר על רגל ……
    יפו שלנו היא סוג של כוסברה או מתים עליה או אין אפשרות לשאת אותה…..
    לאנשים שחובים הכל עם מחושים של חיה סופר רגישה יפו היא לונה פארק של הכל …..
    והנה נפלה בחלקך הזדמנות לנסות משהו חדש , לשפר תנאי מגורים ולהכיר קהילה חדשה …..
    ויפו , את יודעת ….תמתין לך, אם יהיה נכון בטח תמצאי את עצמך כאן בצורה כזו או אחרת …..
    היא תשמור לך חסד נעורים.
    אז כשתבואי לסביצ'ה קטן מצרפתי עם שלוק נחמד בשאפה ולחם פודינג במאפייה במרגוזה …יפו תחבק אותך ותמתין לך עד הפעם הבאה…….
    תצליחו בביתכם החדש
    טליה תדהר צפרוני
    (הקשישה מה-TRX)

  15. טליה תדהר צפרוני הגיב:

    קוראת אותך ויודעת איך זורמת בדם היפו הזאת . למי שהיא יושבת נכון נראה
    כאילו לצאת מ"הטריטוריה" גבול שד" ירושלים ממזרח והים ממערב זה מרגיש כמו לוותר על רגל ……
    יפו שלנו היא סוג של כוסברה או מתים עליה או אין אפשרות לשאת אותה…..
    לאנשים שחובים הכל עם מחושים של חיה סופר רגישה יפו היא לונה פארק של הכל …..
    והנה נפלה בחלקך הזדמנות לנסות משהו חדש , לשפר תנאי מגורים ולהכיר קהילה חדשה …..
    ויפו , את יודעת ….תמתין לך, אם יהיה נכון בטח תמצאי את עצמך כאן בצורה כזו או אחרת …..
    היא תשמור לך חסד נעורים.
    אז כשתבואי לסביצ'ה קטן מצרפתי עם שלוק נחמד בשאפה ולחם פודינג במאפייה במרגוזה …יפו תחבק אותך ותמתין לך עד הפעם הבאה…….
    תצליחו בביתכם החדש
    טליה תדהר צפרוני
    (הקשישה מה-TRX)

  16. אורית הגיב:

    מרגש ואמיתי דניה…כל כך מבינה אותך, השינוי יהיה בטח לטובה. מנסיון של מעברים גדולים, כל מעבר הוא תמיד הזדמנות לצמוח ולגלות שאנחנו מסתגלים די בקלות (מסתבר;-). הילדים עוד יותר כי המשפחה ביחד. תודה על כל ההמלצות שלך- אשתמש בהם!

  17. דניה הגיב:

    מה אני יכולה לכתוב אחרי יום כל כך מרגש?? התגובות שלכם גרמו לי כל היום לחייך ולדמוע בו זמנית. כל כך שמחה שיש לי את הבלוג הזה לכתוב בו את חיי ולקבל מכולם כזה חיבוק. אני ברת מזל. תודה!!

  18. רותי הגיב:

    יפו כבר לא תהיה ולא תראה אותו הדבר בלי הצלמת שלה….

  19. רינה רווה הגיב:

    אמיתי לגמרי. מאד מבינה את "המסע" שלך. הגעתי ליפו לפני 3 שנים ואני חווה את התאורים והמקומות שהעלית בפוסט…קניות ובילויים באותם מקומות…בהצלחה בדרך החדשה. אמשיך להנות מהפוסטים….

  20. ירדנה הגיב:

    קראתי והייתי מרותקת, כירושלמית שמטיילת לעיתים ביפו, זה יהיה נחמד ללכת לכל המקומות המוזכרים. את חלקם מכירה וחלק לא – ואליהם אלך.
    תודה על חוויית הקריאה

  21. אור לבנת מכרכור הגיב:

    בתור עוקבת ותיקה ריגשת אותי מאוד, וגם שימחת, איזה כייף שאת באה לכרכור!!! אני גרה כאן ואשמח להכיר.

  22. ענת הגיב:

    מרגש, בהצלחה!

  23. שרית הגיב:

    פוסט מקסים ומרגש!
    בהצלחה בדרך החדשה

  24. יצחק הגיב:

    בהצלחה ובשורות טובות

  25. עירית בירן הגיב:

    בהצלחה. ברוכה הבאה לשרון

  26. הילה מבנימינה הגיב:

    באמת מעורר צביטה וגעגוע…
    אבל תבואי, נכיר לך את כרכור, גם כאן יש הרבה הפתעות (:

  27. גלי הגיב:

    דניה יקרה.אמנם דרכנו נפרדו מזמן ובכל זאת….שמורה לך פינה חמה אצלי בלב. רגשת מאוד ,מאחלת לך הרבה רגעים קסומים בבית החדש(לא פחות מאלו שהשארת מאחור) ,בהצלחה !

  28. שרון גורן הגיב:

    דניה איזה שינוי מרגש וכיפי. מאחלת לכם שתתאקלמו בקלות ובמהירות.
    מוזמנים אלינו לניר דוד 🙂

  29. אלינוער רבין הגיב:

    היה כיף לקרוא. קחי אתך את הספר שלי "יפן" ותקבלי עוד מקומות שאני אחרי 16 שנים במקום אוהבת מאוד. זו כמובן רק המלצה. כשתרצי לבקר, וברור שתרצי, קפה עם או משהו קר לשתות אצלי תמיד אפשר.
    שיהיה בהצלחה במעבר

    1. אלינוער רבין הגיב:

      סליחה על הטעות, שם הספר הוא "יפו" כמובן

    2. רינה הגיב:

      וואו..גם אני הקיץ עוזבת את ת"א הכי כ"כ הרבה שנים.כל מילה היתה הזדהות עם התחושות המלוות אותי.כמה כואב להיפרד מדברים אהובים וגם משמח ללכת לדרך חדשה..בהצלחה!!!

  30. גדי הגיב:

    מקסים. מעבר קל

  31. ליטל הגיב:

    איזה יופי של פוסט.התאקלמות מהירה בבית ובסביבה החדשים.ותמשיכי לכתוב להגג לעדכן ולעשות לנו נעים…

  32. מאיה הגיב:

    איזה כיף! בהצלחה במעבר! תחשבי על זה שאת תהיי זאת שתגלי לכולנו את כרכור (כמו שנאמר בגרפיטי שם:: "כרכור עומדת והעולם שותק"). גם אני מתה על שאפה – יכולה לשבת ולבהות שעות רק בקיר המתקלף של הבר

  33. מאיה הגיב:

    דניה, רגשת.
    המון בהצלחה, יפו לא תהיה אותו הדבר בלעדיך.

  34. אולגה הגיב:

    בשעה טובה, ושיהיה מעבר קל!
    ויפו תישאר תמיד במרחק הנסיעה 🙂

  35. אפרת הגיב:

    כתבת מקסים (גם התמונות), אין כמו יפו!
    בהצלחה בהרפתקה הבאה, מחכה לשמוע על המוקמות שתגלי בכרכור.. בהצלחה ודש לעודד.

  36. יעל הגיב:

    פוסט מקסים ועצוב. שיהיה בהצלחה בכרכור!

  37. חן הגיב:

    כתבת כ"כ יפה ומרגש. בזכותך ובזכות המיקום של הסטודיו שלך למדתי להכיר היטב את יפו, והיא לחלוטין אחד מהמקומות בארץ שאני הכי אוהבת. בתור ירושלמית לשעבר היא שילוב עבורי של ירושלים ות"א. היכולת לעשות שינוי היא אמיצה ודורשת הרבה כוחות ומאמץ מאשר לדרוך במקום. הרבה הרבה הצלחה! נשיקות וחיבוקים ומשלוח של המון אנרגיות למעבר קל ונעים.

להגיב על אפרת לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדיין רעבים? קבלו עוד רעיונות...

5 מסעדות שלא כדאי לפספס בניו יורק

בין יפו, איטליה ופריז- סרדיניה.

3 שבועות,4 מסעדות, עיר מלאכים אחת.

בניית מדריך קולינרי לתייר בתל אביב

הסלון- מטבחו של אייל שני