כבר שש שנים שאני כותבת פוסטים על החיים שלי בהקשר של אוכל ומתכונים. בכל הזמן הזה תמיד תהיתי כמה מהחיים האישיים שלי אני רוצה לשתף בבלוג. במהלך השנים יצא לי לספר על חוויות מגוונות שעברתי וסיפורים אישיים שחוויתי. בכל פעם הפידבק מהקוראים היה כזה מדהים שהבנתי שהחיבור שלנו כבלוג עם הקוראים עובר בציר האישי, זה לא שמהות הבלוג הוא סיפורים על חיינו וזה לא שאנשים נכנסים למתכוניישן בשביל לדעת עלי או על דניה פרטים אישיים אבל, חיבור אמיתי בין אנשים נוצר דרך שיתוף ואינטימיות גם אם זה מעל דפי האינטרנט. אני מאמינה באינטמיות ואני מאמינה שלבלוג יש כמות קוראים כל כך גדולה שמה שאני אספר לכם עלי היום לא רק יחזק את הקשר שלנו אלא אולי יתן לאנשים התבננות חדשה על תופעה מוכרת וכואבת.
יש לי הפרעת אכילה. אני חיה עם ההפרעה הזו כבר מגיל 12. היא באה והולכת. לפעמים היא כאילו לא קיימת ולפעמים היא כמו החברה הכי טובה שממש בא לי לשנוא. במהלך השנים עבדתי קשה מאוד על עצמי כדי לרסן אותה. להיות זו ששולטת בה ולא להפך. שנים של טיפול הביאו אותי למקום בו אני נמצאת היום- מקום בריא.
כבר סיפרתי לכם בפוסט סלט כרובית על השינוי הגדול שעשיתי בנושא המנעות מגלוטן. ההחלטה הראשונית שעשיתי נבעה מהרצון לרדת במשקל, לא תיארתי לעצמי כמה ההחלטה הזו תהייה משמעותית להפרעת האכילה שלי. בארבעת החודשים האחרונים בהם לא נגעתי בגלוטן הבנתי שהנה, סוף סוף אני באמת שולטת בצורה חיובית בהרגלי האכילה שלי.
אני יודעת שאולי זה נשמע מעט מוזר, אנסה להסביר. הוצאת גלוטן מהתפריט שלי זה כמו לקחת את כרטיס האשראי מאדם שמכור לקניות. ההמנעות מגלוטן מקטינה משמעותית את סוג האוכל שאני אוהבת לאכול. הייתי מכורה לפחמימות, הם היו נקודת החולשה שלי, המקום בו כוח הרצון איבד שליטה. ברגע שהורדתי מהשולחן את האופצייה הזו לחלוטין הרגשתי פתאום כמה אני מצליחה לשלוט בעצמי. חלפו הימים בהם הייתי מנשנשת מכל דבר ביום צילום, חלפו הרגעים בהם סיימתי את קצוות הפיצה של הילדים או נשנשתי יחד איתם בייגלה אחר הצהריים. היום, רק שאני רעבה, אני אוכלת ודואגת לאכול בריא.
כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם שמרעיב את עצמו או ימנע מעצמו הנאות של אוכל טוב אבל היום אני מרגישה בריאה יותר פיזית ונפשית.
המסע הזה גרם לי להבנה איך נושא השליטה משחק תפקיד כל כך משמעותי בחיי. הרצון בשליטה הוא הדבר שגרם להפרעת האכילה שלי ומצד שני הוא היה גם מה שהציל אותי. הכל עניין של ניתוב השליטה למקומות בריאים.
כשהחלטתי להפסיק עם הגלוטן עשיתי גם החלטה לא לנסות למצא תחליפים לדברים שאסור לאכול. אני לא אוכלת לחם או חטיפים ללא גלוטן ואני נמנעת לחלוטין ממאפים. בחודשים האחרונים אני מבשלת אוכל נהדר אבל עדיין לא יצא לי להתנסות באפייה. מרגישה שכבר שנים לא נגעתי בעוגה או עוגייה והצורך בזה קצת התחיל לחלחל. החלטתי שאני יכולה לשחרר מעט את הרסן ולמצא מתכון שאינו תחליף אלא פשוט עוגה טובה שאינה עושה שימוש בקמח.
מצאתי אותה- עסיסית וגרגירית באותו הביס. עשירה בטעמי לימון וחמאה ולגמרי מענגת. זו לא "עוגה בריאה" אבל עכשיו שאני סוף סוף בשליטה אני יכולה להרשות לעצמי לשחרר מעט בלי הפחד ממדרון חלקלק.
עוגת פולנטה לימון ושקדים
חומרים לתבנית מלבנית 28*18
200 גר' חמאה רכה
1 כוס סוכר
200 גר' שקדים טחונים דק מאוד
¾ כוס פולנטה (קמח תירס)
½ 1 כפיות אבקת אפייה
3 ביצים
¼ כוס מיץ לימון
2 כפיות גרידת לימון
¼ כוס פרוסות שקדים לקישוט
אופן ההכנה:
- מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה. במיקסר מקציפים חמאה וסוכר למשך 2-3 דקות.
- בקערה נפרדת מערבבים שקדים טחונים, פולנטה וא.אפייה.
- מוסיפים לסירוגין ביצים וחומרים יבשים עד לקבלת מסה אחידה. מערבבים פנימה מיץ לימון וגרידת לימון ומערבבים.
- מעבירים לתבנית, מפזרים מעל פרוסות שקדים ואופים למשך 35-40 דקות עד להזהבה.
- שימו לב, יכול להיות שהעוגה תראה במרכזה מעט לא יציבה אבל אם הקצוות שחומים ונפרדו מדפנות התבנית – היא מוכנה
- משאירים להתקרר עד לטמפ' החדר ורק אז חותכים (אחרת היא תתפרק)
*אני אכלתי אותה למחרת ישר מהמקרר והיא הייתה עוד יותר טעימה….