אני מצלמת אוכל כבר 15 שנה. לאורך השנים הצבתי לעצמי מטרות ויעדים אליהם ארצה להגיע וכמו חץ ממוקד מטרה, ניתבתי את הקריירה שלי. בשנים האלה גם ילדתי שלושה בנים והפכתי למג'נגלת מקצועית בין אמהות לקריירה. אחת המטרות שהצבתי לעצמי בעבר הייתה לצאת למסע צילום תיעודי שכולו סובב סביב אוכל. בשנים האחרונות בין הריונות ללידות, זנחתי את המטרה הזו בידיעה ברורה שזה לא הזמן המתאים, איפסנתי את החלום הזה והמתנתי לימים רגועים וילדים גדולים יותר.
היום הזה הגיע לאחרונה, ממש במפתיע.
הייתי בצילומים לרסטרטו [1]– חברת יבוא של מזון וחומרי גלם מאיטליה (ספרד, יוון וצרפת) ובשלב מסויים הגיע גבי, הבעלים של החברה. לא ברור לי למה אבל זרקתי לו "נו גבי, מתי אתה לוקח אותי איתך לאיטליה?"
לא ממש ציפיתי לקבל תשובה אבל גבי הוא איש של מעשים והמשפט שלי התיישב ממש במקרה על נסיעה מתוכננת לצילומי תוכנית טלויזיה על אוכל איטלקי שתאפשר הצצה למפעלים והחברות מהן רסטרטו מייבאת את המוצרים שלה. בתוך חצי שעה (אחרי אישור מהיר מעודד, כאילו שאפשר היה לומר לי לא??) היה לי כרטיס טיסה ל 8 ימים באיטילה.
לא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת, מי האנשים שאיתם אני אבלה שמונה ימים ואיך מתנהלים צילומים של תוכנית אוכל לטלויזיה. קוויתי שיהיה טוב. לא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך טוב!
כצלמת, הנסיעה הזו הייתה מעלפת. היו רגעים שההתרגשות מפריימים הייתה כל כך גדולה שהיה לי קשה להכיל את החוויה.
כחובבת אוכל מושבעת היו רגעים שלא האמנתי שאני זוכה לטעום, להריח ולראות את המטבח האיטלקי בשיאו.
כאמא, היו רגעים, בעיקר בהתחלה שלא האמנתי שאני לבד…ממש לבד.
כסתם דניה ללא כותרת, היה לי פשוט כיף להעביר שמונה ימים עם קבוצה של אנשים מרתקים, מוכשרים ואוהבי אוכל כמוני!
אז עם מי נסעתי?
הילה אלפרט הגישה את התוכנית בחן איטלקי אמיתי (בקרוב בערוץ האוכל וערוץ 10!), היה כיף גדול לשמוע ממנה סיפורי אוכל מכל העולם. עומרי תקוע צילם, (גם לגידי ואהרוני) רק מלהסתכל עליו עובד למדתי המון. תומר בלייר הסאונדמן, היה מאוד סבלני עם רעשי הקליק של המצלמה שלי, למרות שבלב אני יודעת שהיו רגעים שרצה…. שירה מערוץ האוכל, ניהלה את כל ההפקה בעדינות ובחן. אור, שבמשך שמונה ימים נסענו יחד ברכב מאות קילומטרים וצחקנו בלי סוף. וכמובן גבי קאופמן שהרים את כל הפרוייקט הזה ובזכותו זה לא היה קורה!
יצא לי ממש נאום אוסקר…לא נורא. תתמודדו.
אז מקום להמשיך לקשקש, אני פשוט אניח כאן מבחר צילומים מצומצם. (צילמתי מעל 3000 תמונות!) יש עוד מגוון תמונות באתר החדש של רסטרטו- שווה להכנס לראות!
בשבוע הבא – מתכון של עוגיות מופלאות משקדים ופולנטה שיצא לנו לאכול בכמה הזדמנויות.
בסורנטו למדנו איך מכינים fior de late שזו מוצרלה מחלב פרה. התאהבתי באישה הזו, באור שהיה ברפת הקטנה, בעבודת הכפיים ובפנים חרושות הקמטים.
כילדה הייתי מחכה לחמש דקות בהן הקרינו סרטון בטלוויזה החינוכית איך נראים פסי ייצור. מאז, מפעלים זו אהבה גדולה שלי. להיות עדה לתהליך הייצור של פסטת DE CECCO- הפסטה האהובה עלי היה פשוט מעלף!! משלב טחינת הקמח ועד למוצר הסופי הפה שלי היה פעור והיד לא ירדה מהמצלמה.
אחד מרגעי השיא מבחינתי. ביקור במחלבת פרמזן של PARMAREGGIO. יצאנו מהמלון בשבע בבוקר כדי להגיע למחלבה ולצפות בהכנת גבינת פרמזן. אור הבוקר נכנס דרך החלונות, אדים באוויר וריח חלב טרי שהתבשל במיכלי נחושת גרם לי להרגיש שהגעתי לגן עדן. במהלך שעתיים צילמתי מאות תמונות. כל התמונות שבקולאז' הזה היו כאלה שידעתי שהן טובות כבר ברגע הקליק.
אחרי שחשבתי שהייתי בשיא במחלבה נסענו לראות את חללי האחסון….אין מילים לתאר את הגודל, הכמות והעוצמה של המקום.
בהתרגשות גדולה הגענו לפגוש את מאסימו בוטורה במסעדה שלו אוסטריה פרנססקנה המדורגת מקום שני בעולם…אני גרופית שלו מאז שראיתי את הסדרה chef's table כתבתי עליה כאן [2]. אפילו יצא לי לשוחח עם זוגתו לארה…גרופית כבר אמרתי?? אה, כן וטעמתי את המנה המפורסמת, five ages of parmesan. מנה המורכבת מחמש טקסטורות שונות של פרמזן…טעים!
מאז שהכרתי את המוצרים של MUTTI אני לא יכולה לחזור להשתמש בעגבניות תוצרת הארץ…אולי הסיבה לאיכות המטורפת של המוצרים נעוצה בשתי עובדות שלא הייתי מודעת אליהן. אחת- המפעל העצום הזה עובד רק 3 חודשים בשנה בזמן קטיף העגבניות. אנחנו יכולנו לראות רק ליין של הכנת רסק שממשיך לעבוד כל השנה. העובדה השניה הייתה עוד יותר מדהימה- מרגע קטיף העגבניה ועד שהיא נכנסת לפחית, עוברות 10 שעות בלבד!! אפשר להתחרות בזה?
ביקור אצל בלסמי LEONARDI היה כמו לקפוץ במנהרת הזמן. אחוזה איטלקית ענקית שכל החדרים בה מלאים חביות בלסמי מיושן. כשהילה שאלה את גברת לאונרדי מה הבלסמי האהוב עליה היא ענתה "אני מאוד אוהבת את הבלסמי בן 100 שנה אבל החיים זה לא בלסמי כל כך יקר אלא פשוט בלסמי לסלט!"
ביום האחרון יצאנו לצייד פטריות כמהין ביערות של אומבריה עם כלבים וגששים של חברת URBANI. מצאנו כמה פטריות כמהין של קיץ וחזרנו למשרדי החברה לארוחת צהריים בלתי נשכחת.
כמות הכמהין שאכלתי באותו היום תספיק לי לכל החיים. הם משתמשים בחומר גלם היקר הזה כאילו היה ממרח זיתים! השפית של אורבני הכינה לנו צהריים על טהרת הפטרייה. כאן היא קשקשה לנו חביתה עם ממרח כמהין ומעל כמה גירודים…לא הרבה, שלא יחסר.
זהו…חזרתי הביתה שמחה ושמנמנה, מזל שיש לי כל כך הרבה צילומים שמוכיחים לי שזה לא היה חלום.