בשבועות האחרונים אני מרגישה כמו תרנגולת. אני דוגרת ודוגרת על פרוייקט חדש ומרגש במיוחד שעצם כתיבת הפוסט הזה הוא הסממן הראשון לכך שהגיע זמנה של הביצה לבקוע. לפני שאני מספרת לכם בדיוק במה מדובר אני רוצה לחזור קצת אחורה בזמן.  לפני כמעט ארבע שנים עזבתי עם משפחתי את יפו, ההחלטה נבעה מתוך תחושה חזקה מאוד שאני צריכה להיות בתנועה. הייתי באותו הזמן עמוק בתוך שתי קריירות דרשניות מאוד. האחת- הקריירה הצילומית שלי, עם סטודיו פעיל ביפו 4 ימי צילום בשבוע והרבה מאוד סטרס. השניה- הקריירה האמהית שלי עם שלושה בנים קטנים ופעלתניים. לא אכנס לכל התהליך, אתם יכולים לקרוא עליו בפוסט ״צביטות יפואיות״ אבל המתח הגדול הביא אותי לשחרר את הפקק ששמתי לעודד במשך שנים ולמצא לנו בית קטן בכפר. בתוך פחות מחודשיים כבר סגרנו על בית בכרכור ובקיץ (...)