וואו, אני ממש לא יודעת איך לסכם את הטיול הזה. היה כל כך טוב ומיוחד מהמון בחינות. אנסה לאסוף את כל המחשבות שלי… הכל התחיל מרעיון שנזרק לחלל לקראת יומולדת 50 שלי שחל באוקטובר והגיוס הקרב של אביתר לקרבי. מה התוכניות שלך עד הגיוס? שאלתי בנון שלאנט… לא יודע, לעבוד, חו״ל, להדריך במכינה…נראה. רוצה לנסוע ליפן? שאלתי באגביות… וואלה, למה לא הוא ענה. וכך, בקלילות כזו, רעיון מופרך הפך למציאות טובה ממה שיכולתי לדמיין. לפני שבכלל אתייחס ליפן עצמה אני חושבת שהדבר הכי משמעותי בשבילי היה להיות עם אביתר (הבכור שלי) שבועיים רק שנינו. בשנה האחרונה אביתר היה במכינה וכבר לא גר בבית ואני ראיתי אותו לרגעים. בא, הולך, אוכל וישן. בעצם, האיש שהוא הפך להיות נגלה לפני בשבועיים האלו. היה לנו כיף יחד, לא רבנו, לא נכנסנו לפינות (...)