כל יום בדרך חזרה מבית הספר, הבן הקטן שלי מתקשר אלי ושואל ״אמא, יש משהו לאכול בבית?״. לכאורה שאלה ישירה ופשוטה אבל יש לה השפעה עלי, כמו שאני בטוחה על כל הורה. אם לא הצלחתי להכין משהו, מתלווה לשאלה הזו תחושה של מצפון, אולי אכזבה מעצמי, אולי תסכול של הילד. אם אני בדיוק במטבח מכינה צהריים אני מחכה לשאלה הזו, ואומרת בחגיגיות- כן…בדיוק מקפיצה כאן נודלס. ואז אני שומעת ״ יש!! אני תכף מגיע״ וזה כמו חוט דק שאני מושכת דרכו את הילדים הביתה, לאכול איתי צהריים. לשבת רגע ביחד באמצע היום ולראות אותם נהנים. ובגלל שאני לא רוצה לבזבז יותר מידי זמן במטבח באמצע השבוע (כי בימים שאני לכאורה בבית אני גם עובדת) אני בד״כ פונה לעולם האסיאתי שהוא מהיר, עשיר בחלבון, ירקות ופחמימות. אז התגייסתי להכין לכם (...)