את הפוסט הזה אני כותבת בזמן מלחמת אירן 2. מרגישה שחשוב לציין את נקודת הזמן הזו כי היא רוויה במתח, צפצופים מלחיצים בטלפון ואכילה רגשית בלתי פוסקת- בעיקר של פחמימות. אז כבר יותר משנתיים וחצי שזו עוגת השמרים היחידה שאני מכינה בבית. המתכון הגיע אלי מחברת הנפש שלי ליאת שרון שהביאה אותה ליום הולדתי הגרוע ביותר אבר- 11/10/23, כן ממש כמה ימים אחרי תחילת המלחמה החלטתי להשאיר את ההזמנה לערב נשים שתוכנן אצלי בבית למי שרוצה לבוא ולהתחבק. אחרי כמה אזעקות במהלך הערב, החברות החלו להגיע. בעיניים עצובות אבל בידיים מלאות בדברים טעימים. ליאתי הביאה את עוגת השמרים שלה, כזו שאי אפשר להפסיק ליישר. למה? כי היא רכה, עסיסית, ואפילו נשארת ככה יומיים אחרי האפייה. הטבענו אז את כאבנו יחד סביב שולחן עם דברים טעימים, צחקנו ובכינו והבנו שיש (...)