אחת הגאוות הגדולות שלי כאמא זו העובדה שהבנים שלי אוהבים לאכול. הם מוכנים לטעום כמעט הכל, לא נרתעים מעלים ירוקים, שמים חריף על מוקפץ אסיאתי ונהנים ממנות עם המון תבלינים. אני מאמינה ששילוב בין הסקרנות הקולינרית שלהם לבין האהבה שלי לאוכל היא זו שפתחה בפניהם את הדלת לעולם שלם של טעמים ומנות.

אבל מה, יש תחום אחד שבו אני מרגישה שאני לא מצליחה לפצח וזה נושא הסנדביצ'ים לבית הספר. כבר שנים שאני מכינה להם ארוחת עשר וכבר שנים שהמבחר נע בין קוטג', לבנה וחביתה. משעמם!!!  בחיפושי אחרי עניין וגיוון מצאתי את האוניגירי.

אוניגירי הוא סנדביץ מאורז סושי במגוון מילויים שונים. הוא בצורת משולש עטוף באצה. ביפן אפשר למצא בכל פיצוציה/מכולת אוניגירי במגוון עצום של טעמים. בארץ יצא לי כמה פעמים למצא אוניגירי במזרח מערב ובכמה מסעדות אסיאתיות (www.onigiri.co.il) ובכל פעם שאני רואה את המשולשים האלה אני קונה לבנים. בעקבות ההתלהבות החלטתי לנסות בבית. האמת…היה קצת בלגן. לא היו לי את האביזרים המתאימים והכל יצא קצת כבד וחסר טעם. ואז מצאתי בחנות אסיאתית ערכה להכנת אוניגירי (25 ₪ בלבד). יש שם פורמה משולשת עם מידות מדוייקות לכמויות של אורז שצריך לשים בכל שכבה, דפי אצה ארוזים בנפרד עם הוראות קיפול ואפילו מדבקות קטנות. בזכות הערכה הצלחתי לייצר משולשים מושלמים!!

החלטתי לנסות ולראות איך אפשר מידי פעם להצליח לשלוח את הבנים עם משהו שונה מפיתה לביה"ס. זה דורש השקעה והכנה מראש אבל זה הרבה פחות מסובך ממה שחושבים. אז אל תפחדו, תעשו אוניגירי לארוחת ערב בפעם הראשונה ואם יש התלהבות ואתם מפתחים מיומנות אפשר גם כארוחת עשר. לדעתי זה אפשרי.

הנה כמה דברים שחשוב לדעת לפני מתחילים.

1. סוג האורז הטוב ביותר לסושי הוא נישיקי- אפשר להשיג אותו בחנויות מתמחות. אם אין, אפשר להכין עם אורז סושי פשוט, זה עובד אבל טיפה יותר מתפרק.
2. חייבים להכין את האורז בערב שלפני- האורז צריך להיות קר או בטמפ' החדר ובבוקר חד משמעית אין לזה זמן. אני מצאתי שגם אחרי לילה במקרר האורז קל לעבודה וטעים, במיוחד כשהוא מגיע לטמפ' החדר.
3. למי שלא אוהב אצות- יש לנו פתרון קל ומהיר בשם תמרי- כדורי אורז במילוי שאוהבים. הילדים אוהבים להכין אותם לבד ע"י גילגול האורז בניילון נצמד ליצירת כדור.
4. המילוי- אם אוכלים מייד את האוניגירי או התמרי אפשר להשתמש בדגים נאים. אם שולחים לבית ספר, כמובן רק דג מבושל. אפשר למלא גם בדברים שלא מהעולם היפני, מה שאוהבים.

אורז לסושי

המתכון של לימור תירוש לאורז לסושי הוא הטוב ביותר שנתקלתי. מאז שפגשתי בו אני מכינה בדיוק לפי ההוראות שלה ותמיד יוצא לי אורז מושלם. אז הבאתי לכם אותו כפי שהוא רק בכמות גדולה יותר. אל תוותרו על הסאקה או הקומבו, הם נותנים את הטעם העדין לאורז.  הכמות מספיקה להכנת מנות ל 4-5 אנשים.

חומרים

3  כוסות אורז מסוג נישיקי

1/3 3 כוסות מים (840 מ"ל)

3 כפות סאקה

פיסת אצת קומבו שטופה

הכנה

מניחים אורז במסננת ושוטפים 10 שניות מתחת לברז. מסננים היטב ומעבירים לסיר בינוני. מוזגים מים, סאקה ואצת קומבו ומביאים לרתיחה על אש בינונית תוך ערבוב מפעם לפעם. כאשר המים רתחו, מכסים, מנמיכים ללהבה קטנה מאוד ומבשלים 15 דקות. מכבים ומשאירים את האורז לנוח לעוד 20 דקות ללא הרמת המכסה. מעבירים את האורז לכלי זכוכית או עץ שטוח ומאפשר ל אורז להתקרר בלי לערבב אותו כדי שלא יהפוך לדייסה.

סוגי מילוי

יש עשרות סוגי מילוי שנהוג לשים באוניגירי.  הנה כמה רעיונות:

טונה (מקופסא) עם מיונז– לכל 2 כפות טונה, כפית מיונז ואפשר להוסיף קצת סרצ'ה לחריפות או טוגראשי (תבלין יפני קצת חריף)

קוביות סלמון נאות– משרים את הסלמון בתערובת של כף סויה, כפית מירין, ½ כפית ג'ינגר מגורד ומעט בצל ירוק קצוץ לטבעות.

סלמון מטוגן– לאחר ההשרייה (כמו במתכון של הקוביות) מקפיצים את הסלמון עם הרוטב במחבת עד שהסלמון משנה את צבעו.

טופו מפורר במשרה- מפוררים במזלג ¼ קוביית טופו עד למרקם פירורי. מוסיפים ¼ כפית שמן שומשום, כפית מירין, כף סויה, 1 שן שום כתושה ו1/4 כפית ג'ינגר. קוצצים פנימה עירית או בצל ירוק.

סלט גזר אסיאתי– מגרדים גזר מוסיפים לו מיץ מחצי ליים (או לימון), כפית סויה, ½ כפית סוכר חום, 1 שן שום (קטנה) כתושה.

הרכבה

אם אתם מכינים אוניגירי עם הערכה, ישם הוראות מפורטות על האריזה, לוקח טיפה זמן להתמקצע אבל אחרי 2-3 משולשים אתם כבר תהיו מקצועיים.

למי שאין ערכה, אפשר לעצב כדור גם בידיים (תמונה למעלה). מרטיבים מעט את הידיים במים, מניחים ריבוע ניילון נצמד על משטח עבודה, יוצרים שכבה דקה של אורז משוטח, מעליו שמים כפית מילוי ומעל עוד כדור אורז (קצת יותר קטן), מרימים את קצוות הניילון וסוגרים. מהדקים היטב כך שיווצר כדור או מעצבים למשולש מהודק. אם מכינים ללילה לפני, משאירים בתוך הניילון במקרר, אם אוכלים מייד, מוציאים את הניילון טובלים בשומשום לבן או שחור, עוטפים באצה (או בלי) ואוכלים.