סיכומי העשור הציפו לי את הפיד של הפייסבוק במשך כמה ימים, קראתי לא מעט סיכומים ולמרות שלא הבאתי את עצמי לכתוב סיכום עשור בפייסבוק כן חשבתי הרבה על איפה הייתי לפני 10 שנים ואיפה אני היום. הדבר הכי משמעותי (בצד המקצועי שלי) הוא בעצם לידת הבלוג יחד עם לידת זהר, הבן אמצעי שלי. מתכוניישן בן 10, הוא חגג יומולדת בנובמבר אבל הייתי בדרום אפריקה ולא התארגנתי על פוסט יומולדת מסודר ורשמי. אני חושבת שינואר 2020 זו הזדמנות נהדרות להסתכל רגע אחורה ולסכם עשור.
איך הכל התחיל?
בשנת 2009 במהלך חופשת הלידה הרעיון להקים בלוג להתיישב אצלי בראש. הבנתי שכל הצילומים שעשיתי עד אז היו שייכים למישהו אחר. ללקוח ששילם תמורת שירותי צילום, לעיתון שצילמתי עבורו כתבות או לבעלי ההוצאה לאור שעבורם צילמתי את ספרי הבישול.
תכלס, לא היו לי צילומים משלי. מתוך התחושה הזו נבט הרעיון לבלוג. באותה התקופה לא היו ממש בלוגים בארץ, מאיה מבצק אלים [1] הייתה הראשונה שהצליחה להרים בלוג מושקע שאנשים (כולל אני) עקבו אחריו באדיקות. אני זוכרת שהלכתי לראות את הסרט ״ ג׳ולי וג׳וליה״ באוקטובר 2009 על הבלוגרית של ג׳וליה צ׳יילדס. יצאתי מהסרט והיה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות. בנובמבר הבלוג עלה לאוויר.
ידעתי שאין לי מושג איך לפתח מתכונים ואני צריכה למצא שותפה שתכתוב ותכין את האוכל ואני אצלם. פניתי לשי לי ליפא חברה ושותפה מקצועית. היא שמחה על הרעיון והחלטנו לצאת לדרך.
הייתי בחופשת לידה ועודד בעלי עזר לי להקים את הבלוג על וורדפרס, ידעתי בדיוק איך אני רוצה שהוא יהיה מעוצב (לצערי אין לי צילום מסך של העיצוב הראשון…) רציתי דף משומש מספר מתכונים, משהו שיראה כמו הספר שלי של ילדים מבשלים שכולו מלא בכתמי שוקולד. סרקתי דף שורות, צילמתי דף מוכתם מתוך ספר בישול, חיברתי את שניהם בפוטושופ וזה היה הרקע של הבלוג.
הפוסט הראשון עלה לאוויר ב 14/11/2009 – פודינג לחם עם תפוזים ושוקולד [2]. במשך כמה חודשים עבדנו שי לי ואני יחד על הבלוג ואז חשבנו לעצמנו, למה שלא נתרגם את הפוסטים לאנגלית? העולם גדול וחבל שלא יקראו אותנו בעוד מקומות חוץ מישראל. כך הצטרפה אלינו דיאנה, סטייליסטית צעירה מארה"ב שהחלה לעבוד בתחום צילום מזון והתלהבה מאוד מהבלוג.
שלושתינו עבדנו יחד, כל אחת בתחומה- שי לי הייתה אחראית על המתכונים, אני על הצילומים ודיאנה על הסטיילנג. בשלב מסויים כל אחת הביאה מתכונים מהבית והשראה מימי צילום והתפקידים החלו להתערבב.
לצערנו, בתוך זמן לא רב שי לי נאלצה לעזוב אותנו בעקבות התמודדות משפחתית ודיאנה ואני מצאנו את עצמנו כותבות לבד מתכונים וסיפורים.
הבלוג ששינה את חיי
לא חשבתי שאני יודעת לכתוב, תמיד תפסתי את עצמי כילדה דיסלקטית עם מלא שגיאות כתיב (עד היום) ובעיות ניסוח. לא חשבתי שאני בכלל יודעת לבשל, היו לי שלושה ילדים קטנים שלא ממש אכלו אוכל אמיתי ומבחינתי הייתי רק צלמת אוכל. זה מה שידעתי לעשות.
במשך 7 שנים דיאנה ואני טיפחנו את הבלוג, סיפרנו את חיינו דרך אוכל, בישלנו מתכונים ועשינו המון ניסיונות שחלקם כשלו וחלקם הצליחו בגדול. אלו היו השנים הכי יצירתיות שלי, דחפנו אחת את השניה קדימה לאתגרים והתמודדויות שהייתי חוששת לעשות לבד. הבלוג הפך בתוך זמן לא רב לאחד מעשרת הבלוגים המוכרים בארץ. היינו הראשונות לזהות את הצורך ההולך וגובר ללימודי צילום אוכל. פתחנו את הקורס הראשון בארץ ללימודי צילום מזון- לקח זמן עד שהבינו למה זה טוב… העברנו כ- 20 קורסים אצלי בסטודיו ושתי סדנאות של יומיים (נצרת וגלבוע) שהיו שיא של התרגשות ודיוק עבורנו. זכינו להעניק מהידע שצברנו להרבה מאוד בלוגריות ומתכונאיות בארץ.
בזכות הבלוג התחלנו לעבוד עם חברות מסחריות בפיתוח תוכן- מתכונים, צילומים וסרטוני tasty עוד לפני שמישהו בארץ בכלל ידע מה זה.
יצאנו למסע מתכונים בארץ עם יטבתה, פיתחנו מתכונים לקוואקר, בייגלה, נספרסו, תלמה, מעדנות, עלית ושטראוס ועוד…תמיד שמרנו על הבלוג כמקום נקי מפרסומות (עד היום) מתוך תפיסה שהעשייה שלנו בבלוג מקדמת אותנו מבחינה מקצועית.
לפני שלוש שנים סגרתי את הסטודיו ביפו ועברנו כל המשפחה לכרכור, דיאנה ואני נפרדנו מקצועית ולמרות הקושי הגדול, המשכתי לבד כי הבנתי שמתכוניישן הוא יומן חיי דרך אוכל ואני פשוט לא יכולה לחשוב על עצמי בלעדיו.
עם השנים הבלוג הפך להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלי, הוא אפשר לי להתנסות לראשונה בצילום וידאו, הוא חשף אותי לעולם של פיתוח מתכונים עבור חברות מסחריות והוא בעיקר נתן לי פלטפורמה ליצירתיות ושיתוף. היום אני מסתכלת לאחור ומבינה את המשמעות של ההחלטה שלקחתי לפני עשור. מתכוניישן שינה לי את החיים.
אני חייבת לומר כאן תודה ענקית לדיאנה שבלעדיה זה פשוט לא היה קורה. מתכוניישן הוא גם שלה עם המון מתכונים וסיפורים נהדרים מחייה. השנים שעבדנו יחד היו בשבילי פורצי דרך והבייבי הזה שגידלנו הפך אותנו לאמהות גאות!
ואם כבר בנאומי עשור אי אפשר שלא להתייחס אליכם, הקוראים הנאמנים, אלו שגם כשאני לא מפרסמת חודש עדיין נכנסים, מכינים ומגיבים. כותבים לי מיילים מרגשים שואלים שאלות ומספרים איך יצא המתכון. כשהמשפחה שלי רואה אותי מסתכלת על הטלפון בחיוך אווילי הם כבר יודעים- יש תגובה מרגשת בבלוג!!
קצת סטטיסטקות יבשות אך מרגשות (פעם ראשונה שאני אוספת ככה את כל המידע הזה)
בעשר שנים ביקרו אותנו בבלוג מעל 2.5 מיליון אנשים.
בשנה הראשונה נכנסו לבלוג אולי 100 איש ביום.
ב- 6/9/2012 נכנסו לבלוג בתוך מספר שעות 11,000 איש- אין לי מושג למה….
יש שתי מדינות בעולם שאף אחד אף פעם לא נכנס מהן למתכוניישן- ניגר וצ׳אד.
יש בבלוג מעל 300 מתכונים ו7000 תגובות!! (6995 ליתר דיוק)
רשימת עשרת הפוסטים הנצפים ביותר היא:
הפוסט הכי נצפה בבלוג מאוד מפתיע…יחסית חדש- פסטה ברוטב עגבניות [3]. זה הפוסט שכתבתי כי לא היה לי שום רעיון למתכון!!
אחריו בסדר יורד….
חטיף גרנולה כמו בחנות [4]
המדריך להכנת אנטיפסטי [5]
סלט פסטה הכי טעים שתאכלו [6]
פסטרמה ביתית [7]
עוגיות שוקולד צ׳יפס ענקיות [8]
עוגיות מגולגלות בצ׳יק [9]
פאי רועים [10]
עוגת גזר מושלמת [11]
באו בקר מפורק [12]
הפוסטים המרגשים ביותר מבחינתי הם:
דרור- [13] על חבר קרוב שנפטר מסרטן אחרי שלא יכל לאכול במשך כמעט שנה.
צביטות יפואיות [14]– העזיבה שלנו את יפו אהובתי.
פוגאצ׳ות- חיים שלמים דרך עוגיית חמאה [15] – סרטון מרגש שעשיתי עם סבתא של עודד. על מתכון וזיכרון.
ספרו לי- מה הוא המתכון שהוא הכי מתכוניישן מבחינתכם? מה המנה שהפכה להיות בת בית אצלכם?
עם מבט אל העתיד, אני יכולה לספר לכם יש לי רשימה בטלפון של מתכונים וסיפורים שרק מחכים להצטלם והיכתב, זו זכות גדולה שיש לי מקום שבו אני יכולה לספר לכם מה קורה איתי, לשתף בנסיעות לחו״ל והכי חשוב מתכונים שאני אוהבת. אני מסתכלת קדימה ל- 10 שנים הבאות ובטוחה שיהיה גם פוסט סיכום 20!