כשילד אוכל כשר בבית לא כשר. 

השבוע, פגשתי זוג הורים שסיפרו לי שהבן שלהם התחיל לשמור כשרות בבית חילוני גמור, כזה שאוכל הוא חלק גדול ומהותי מההווי המשפחתי.

והם, ההורים מסתכלים בפליאה בילד הזה שעוד לא חגג בר מצווה שהחליט כנגד הבית לבחור בכשרות.

וזה לא קל להם, זה לוחץ להם כל כך מיני נקודות והם מתמודדים עם הפער בין התפיסות שלהם לבחירות של הבן שלהם.

אני בטוחה שזה פוגש לא מעט משפחות בתקופה האחרונה כי הנוער הולך ומתחזק, זה נהיה עניין חברתי לשמור 4 שעות בין בשר לחלב או אפילו ללכת עם ציציות.

ובבית…לא מבינים מאיפה זה בא ואיך להתייחס לזה.

אני גדלתי בבית חילוני שאוכל הכל. אני חושבת שבכלל לא הייתי מחוברת לעולם האוכל הכשר עד שהגעתי לצבא. אבל מבחינתי אין שום בעיה לצרוך מאכלים שהם טרף.

אבל, אני מגדלת בבית ילדים שחושבים אחרת. ככל שהם גדלים הם מתעקשים על הפרדה בין בשר וחלב (באוכל, לא בכלים), קינוחי פרווה וכמובן חס וחלילה שלא להכניס הביתה פירות ים או חזיר.

גם כשהיית עם הגדול בלונדון או הקטן במדריד, אני אכלתי מה שרציתי והם ביקשו לוודא שאין חמאה על הסטייק או בשר חזיר בנקניקיה. וזה בסדר מבחינתי כל עוד הם לא משליטים עלי את הרצונות שלהם.

אז בואו ניגע רגע בפחד.

האם ילד או ילדה ששומרים כשרות זה מדרון חלקלק אל עבר מאה שערים?

האם העקשנות על הבחירה שלהם צריכה לשנות את כל הרגלי הבית?

ואיך בכלל אפשר להשפיע עליהם ״לשחרר את השטויות האלו״ ולחזור לאכול עם כולם עוגת תותים וקצפת אחרי ארוחת שישי?

בפגישה עם ההורים ניסינו לגבש אסטרטגיה בהירה יותר מול הילד ניסינו להבין על איזה כפתור זה לוחץ להם. ממה בדיוק הם מפחדים? הורה אחד היה ממש נינוח מול ההחלטה והשני מבוהל וצריך להבין למה. ביחד עזרתי להם לגבש עמדה אחידה מול הילד, כזו שמכבדת אותו וגם אותם. הכלל החשוב הוא שיח. לשמוע רגע מאיפה הגיעה ההחלטה, מה הוא היה רוצה שיהיה בבית ומה אתם מוכנים לשנות ומה לא.

בסוף יש כאן עניין של כבוד לבחירה של הילדים אבל גם כבוד לבית ובני הבית שאינם שומרים כשרות.

*השיתוף נעשה באישור ההורים, פרטים מזהים מעט שונו כדי לשמור על פרטיותם*

אצלי בבית אין לי בעיה לשמור על הפרדה בין בשר לחלב בבישול (לא בכלים), אני לא אגיד שני לא מתבאסת שאי אפשר לשים ערמת פרמזן על פסטה בולונז אבל למדתי לחיות עם זה. אבל אחד הדברים שאני ממש שונאת זה לאפות עוגות פרווה. אני תמיד מרגישה שזו סוג של פשרה לא טעימה ובאמת שאני לא מבינה את ההגיון מאחוריה. אבל בארוחות שישי אני רוצה שתהיה עוגה לקינוח לצד התה אז מצאתי עוגה שהיא אהובה על כולם במיוחד אחרי ארוחת שישי כבדה.

עוגת טורט תפוזים

עוגה של פעם, עם 5 ביצים מופרדות, תבנית גדולה וגבוהה ומרקם של ענן אבל עסיסי ורך. היא נראית לא מפתה, ולרגע חושבים שהיא עוגת חנק אבל יש לה מרקם מהמם והיא תמיד זוכה לשבחים.

זו עוגת השישי שלנו. פרווה שכולם אוהבים.

טיפים להצלחה:

– השתמשו בקמח מנופה או שתנפו בעצמכם- זה מוסיף קלילות לעוגה

– אם אין לכם את התבנית של הטורט אפשר גם בקוגלהוף- אם נשארת מה פשוט תכינו כמה מאפינס קטנים

– התפוזים עכשיו בעונה אז תשתמשו בתפוזים אמיתיים- בקיץ אפשר לרכוש מיץ תפוזים טבעי ולוותר על הגרידה.

– אפשר להמיר את התפוזים בלימון (הייתי שמה קצת פחות מיץ בגלל החמיצות)

– בעוגות פרווה משתמשים בשמן צמחי שזה חומר גלם מאוד לא בריא. אפשר להמיר לשמן זית בטעם עדין או שמן זרעי ענבים- לשיקולכם.

חומרים לתבנית טורט גדולה (כזו עם הצ׳ופצ׳יקים שעוזרים להפוך את התבנית) או תבנית קוגלהוף

¼2 כוסות (315 גרם) קמח לבן מנופה (אפשר כוסמין לבן)

¼1 כוסות (250 גרם) סוכר לבן

½ כפית מלח דק

1 שקית (10 גרם) אבקת אפייה

5 ביצים גודל L

1 כוס (240 מ״לֹ) שמן צמחי (אפשר להמיר בשמן זית עדין)

¾ כוס מיץ תפוזים (טבעי)

1 כפית וניל (תמצית איכותית או מחית)

גרידה מתפוז שלם

אופן ההכנה

1. מחממים תנור לחום של 170 מעלות. משמנים את תבנית העוגה בשמן ומפזרים מעט סוכר על הדפנות.
2. מערבבים את קמח עם 1 כוס סוכר, מלח ואבקת אפייה. 
3. מפרידים את הביצים. את החלבונים מקציפים עם ¼ כוס סוכר עד לקבלת קצף יציב מאוד אבל עדיין רך. 
4. את החלמונים מוסיפים לתערובת היבשה יחד עם מיץ תפוזים, גרידת תפוז וניל ושמן. מערבבים היטב עד שהתערובת אחידה.
5. מאחדים בין המסה לחלבונים המוקצפים ב- 3 שלבים, בשלב הראשון לוקחים ⅓ מכמות המסה של החלמונים והקמח ומוסיפים לקצף. מפעילים מיקסר על המהירות הנמוכה ביותר ל 30 שניות. בשלב השני לוקחים ⅓ נוסף ומקפלים בעדינות (ללא מיקסר), חוזרים על הפעולה עם המסה הנותרת.
6. כשהתערובת אחידה מעבירים לתבנית, ממלאים כ-¾ גובה. אם נשארת מסה אפשר להכין קאפקייקס.
7. אופים למשך 45-50 דקות עד שהעוגה יציבה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא חלק.
8. לאחר שהעוגה התקררה, מפזרים מעט אבקת סוכר